בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 2.2.23 בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון רכב תקף.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי צידוק לקיום דיון במעמד הצדדים.

הכללים להגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהעדר קבועים בסעיף 130 לחסד"פ , רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18).

המבקש טענה כי לא התייצבה לדיון בשל מחלה.

לבקשה צורף אשיור רפואי שהופק רטרואקטיבית ביום23.4.23 ממנו עולה כי הומלץ על מנוחה בת יום . האשור לא הופנה למוסדות משפטיים ואינו מלמד שהמבקשת לא יכלה להתייצב לבית המשפט. יתר על כן לא הוגשה בקשה מתאימה לדחייה מועד הדיון , אפילו לא ברגע האחרון.

ההגדרה של סיבה מוצדקת לביטול דורשת לעבור משוכה גבוהה.

המבקשת לא הצליחה לעבור את המשוכה לענין אי ההתייצבות. [ עיין: עפ"ת 38380-12-12 סברי נ' מדינת ישראל (18.2.13) : רע"פ 1911/18 גיש נ' מדינת ישראל (27.05.18.) שם נקבע כי שכחה/שיבושים בדואר/ מצב רפואי של ב"כ אינם נכנסים תחת הגדרה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות. רע"פ 3313/17 מוחמד עאסלה נ. מי' ,( 27.4.17 ) ( שם הנאשם חלה ושכח להגיש בקשה לדחיית מועד . נקבע כי היעדרות בשל מצב רפואי אינה בהכרח מובילה לבטול פסק דין].

לגופו של ענין

המבקשת צרפה אישור רשות הרישוי על רישון הניהגה אך האשום מייחס לה נהיגה כשרישיון הרכב לא היה בתוקף. רישיון הרכב פג תוקף ב 3.9.18 כך עולה מעובדות כתב האשום ופלט משירת הסירנה.

המבקשת לא צרפה אישור רשות הרישוי לענין תוקף רישון הרכב למועד העבירה.

במעמד ייחוס העבירה ציינה בפני עורך הדוח, כי הגיעה לביקור ולא ידעה שלא היה טסט. אי ידיעה אינה מאיינת את העבירה.

אין המפורט בבקשה כדי להביא לבטול גזר הדין.

העונש שהוטל הולם.

אין עיוות דין.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשפ"ג, 14 מאי 2023, בהעדר הצדדים.