1

1.      בפני בקשה לביטול פסק דין.

2.      כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי עצירה לפני קו עצירה. המבקש הורשע בהעדרו, ודינו נגזר לקנס בסך 250 ₪.

3.      המבקש טוען כי ידע על קיום הדיון אולם עקב סיבות אישיות אשר התעוררו בהתראה קצרה נמנע ממנו להגיע לדיון.

4.      עוד טוען המבקש כי לא ידע על קיומו של גזר הדין מאחר ולא קיבל את גזר הדין לכתובתו הרשומה במשרד הפנים.

5.      המאשימה מתנגדת לביטול פסק הדין שניתן בהעדר.

6.      סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982 קובע כי:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

7.      בענייננו, המבקש טוען כי ידע על קיומו של הדיון ולא התייצב, ולכן תמוהה טענתו לפיה, לא ידע כי קיים בעניינו גזר דין.

8.      בנוסף, גזר הדין נשלח לכתובת שציין המבקש בבקשתו להישפט ולכן גם אם אינו מתגורר עוד בכתובת שציין, היה עליו להתעדכן לגבי גזר הדין הקיים, שכן הוא ידע כי זוהי הכתובת אותה מסר למשטרת ישראל בעת שביקש להישפט.

2

9.      כאשר מוגשת בקשה לביטול פסק דין, על מגיש הבקשה להתכבד ולפרט בבקשתו את מלוא טענות ההגנה שלו. במקרה שבפנינו המבקש לא פירט ולו טענת הגנה אחת הקיימת לו במקרה זה, ולא הצביע על חשש לעיוות דין ממשי בעניינו.

10.  בהעדר טענת הגנה מפורטת ומוצקה, איני סבורה כי נגרם עיוות דין כלשהו למבקש מהותרת פסק הדין על כנו.

11.  אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ב אב תשע"ד, 08 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.