1

ההלכה המשפטית קבעה כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדרו להצביע על קיומו של הצדק סביר להיעדרות מן הדיון או להראות שקיים חשש ממשי לקיומו של עוות דין. לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל, וכן פסיקות רבות נוספות.

יפים לענייננו גם הדברים שנאמרו ברע"פ 8065/10 ויאצ'סלב מלייב נגד מ"י:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם אין לאפשר ניצול זכות זו שלא לטובה. על המבקש לבטל פסק הדין שניתן בהיעדר, להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין"

בעניננו, המבקש ידע על תאריך הדיון, ואציין כי האישור שנשלח לבית המשפט לאחר השפיטה בהעדר אינו אישור רשמי, המיועד למוסדות משפטים וכולל למשל את שעת הוצאת האישור. כן אציין שגם תאריך המסמך אינו ברור ולכן איני מקבלו.

אציין כי המבקש לא הגיש כל בקשת דחיה במועד הדיון ועד תביעה שהתייצב ונכח באולם המשפט המתין לחינם.

יתרה מכך בקשת המבקש אינה מגלה ולו נימוק אחד לעניין עיוות דין, המבקש אינו מעלה כל טענת הגנה והעונש שהוטל על המבקש הנו קנס מתון ביחס לחומרת העבירה ונסיבות עברו התעבורתי המכביד, ולכן איני רואה עיוות דין.

2

סוף דבר כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ו אדר תשע"ד, 26 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.