1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד הנאשמת עקב אי התייצבותה לדיון.

הנאשמת עומדת לדין בעבירה של נהיגת רכב בשכרות. אין חולק כי היא זומנה כדין לדיון בעניינה אך לא התייצבה אליו ועל כן נשפטה בהיעדרה כאמור.

הנאשמת טוענת כי במועד הדיון חלתה סמוך למועד הדיון ועל כן נבצר ממנה להתייצב אליו. לראיה היא מצרפת אישור רפואי ותצהיר בו היא מפרטת את הנסיבות שהובילו לאי התייצבותה.

התביעה הצביעה, בצדק, על כך שהתצהיר התומך בבקשה אינו ערוך כדין, מועד האישור הרפואי מאוחר למועד הדיון והסיבה לאי התייצבות מצוינת בו בלקוניות. הנאשמת הגישה תצהיר מתוקן ואישור רפואי המפרט את סיבת אי התייצבותה לדיון.

2

דיון והכרעה

החלטתי לבטל את פסק הדין. כאמור, מן התצהיר עולה כי יום לפני מועד הדיון חלתה הנאשמת כמפורט באישור הרפואי המצורף. אכן, האישור (המקורי וזה המפרט מעט יותר את סיבת אי ההתייצבות) מציינים מועד הנפקה מאוחר למועד המחלה אולם הדבר אינו מפתיע בשים לב לכך שהנאשמת טענה כי רק מספר ימים לאחר מועד הדיון הייתה מסוגלת לעמוד על רגליה ולהגיע לבדיקת רופא וכי בעקבות תגובת התביעה נאלצה לשוב ולפנות לקבלת אישור רפואי מפורט.

לאור האמור, אני סבור כי הוצג הסבר סביר לאי התייצבות. פסק הדין שניתן בהיעדר הנאשמת - בטל. קובע את התיק להקראה ליום 20.2.18 שעה 08.30.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ח, 14 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.