1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 7.5.19 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של אי ציות לתמרור 302 ונגזר עליו קנס בסך 400 ₪.

3.         המבקש טען כי נדהם לגלות שניתן נגדו פסק דין בהיעדרו, שכן הוא המתין לקבלת זימון לדיון לאחר שהגיש בקשה להישפט. טען כי ביום הדיון היה חולה מאד ושלח בקשה לדחיית מועד הדיון לתביעות במקום לבית המשפט וזאת מפאת חוסר ידיעה ובתום לב. צירף אישור מחלה. טען כי הוא נהג מונית במקצועו ומפרנס יחיד בביתו. טען כי יש לו טענות הגנה טובות אשר יש בהן כדי להוביל לביטול כתב האישום. לאור האמור ועל מנת שלא ייגרם לו עיוות דין ביקש לקבל יומו בבית המשפט.

2

4.         ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען כי המבקש זומן לדיון כדין ולא התייצב. טען כי לא ידוע למאשימה על בקשת דחייה מטעמו שהתקבלה והמבקש גם לא צירף כל אישור מטעמו על שליחת פקס או קבלתו בשלוחת התביעות. טען כי מדובר בשגגה של המבקש ואין מדובר בסיבה המצדיקה ביטול פסק דין.

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         המבקש אינו חולק על כך כי זומן לדיון כדין אלא שלטענתו לא התייצב לדיון משום שהיה חולה מאד ושלח בטעות את הבקשה לדחיית מועד הדיון לתביעות במקום לבית המשפט.

            המבקש לא צירף כל אסמכתא לביסוס טענתו כי שלח בקשת דחייה כלשהי כנטען על ידו לתביעות או לכל מקום אחר. מעבר לכך, הלכה פסוקה היא כי טעות אנוש או שכחה אינם מהווים סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

עוד יצויין כי מאישור המחלה אשר צורף לבקשה כאן עולה כי הוא הוצא אך ביום 6.6.19, כחודש לאחר מועד הדיון, ומכאן שכלל לא ברור מבקשתו איזה מסמך צירף לבקשת הדחיה הנטענת (אשר לא הונח בפניי עותק ממנה) ומדוע אישור המחלה אשר מתייחס ליום הדיון הוצא רק בשלב מאוחר כאמור לעיל.

מהבקשה אף לא עולה כי המבקש פנה בדרך כלשהי לברר מה עלה בגורל בקשתו ולא הבהיר את הטעם לכך.

8.         המבקש אף לא הציג טענות הגנה כלשהן ולא פירט כיצד הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עיוות דין. מעבר לכך, העונש שנגזר על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה.

9.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

10.       בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

3

11.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אב תשע"ט, 19 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.