1

הנאשם זכאי מחמת הספק.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של העמדת רכב ליד תמרור 437, המסמן מקום חנייה לרכב של נכה, עבירה לפי תקנה 72(א)(16) לתקנות התעבורה.

הנאשם לא הכחיש קיומו של התמרור אך טען כי החנה את רכבו לפני חזית רכב של נכה שעמד ליד התמרור.

מטעם המאשימה העידה עדת תביעה אשר רשמה דו"ח (ת/1).

הנאשם העיד להגנתו והגיש תצלום שצילם במקום ובזמן ביצוע העבירה (נ/1).

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות לא שוכנעתי מעבר לספק סביר בביצוע העבירה, מנימוקים אלה :

אין מחלוקת כי במקום מוצב תמרור 437 המתיר חניה לרכב של נכה.

2

אין מחלוקת כי התמרור מתיר חנייה לרכב אחד בלבד, כך לפי עדותה של עדת התביעה.

עדת התביעה אישרה כי התצלום נ/1 משקף את מקום ביצוע העבירה.

הנאשם טען כי כאשר הגיע למקום חנה במקום רכב של נכה ליד התמרור. הנאשם החנה את רכבו לפני חזית אותו רכב. הנאשם צילם את מצב הרכבים מיד לאחר שחזר למקום החנייה וטען כי התצלום נ/1 משקף את מצב הרכבים במועד רישום הדו"ח.

גרסתו של הנאשם לא נסתרה ועדותו עשתה עלי רושם מהימן.

על פי הוראות תקנה 437 מסמן התמרור מקום חניה לרכב של נכה - במקום הצבתו. במקום לא קיימים סימונים אחרים על גבי הכביש.

הואיל והתמרור מסמן מקום חניה לרכב אחד בלבד של נכה, רשאי היה הנאשם להחנות את רכבו לפני חזיתו של הרכב.

לפיכך אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תעביר את ההחלטה לב"כ הנאשם לפקס' מס' 09-8353825.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ד, 19 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.