הנאשם עותר לביטול פסק הדין שניתן נגדו ביום 7.12.22 בהעדר התייצבות לדיון.

הנאשם טוען כי לא התייצב לדיון מאחר והיה באותה עת במעצר בית. עם כל ההבנה, לא אוכל לקבל את הטענה במצדיקה ביטול פסק הדין מחובת הצדק. הנאשם יכול היה להגיש בקשת דחייה לדיון, אשר בוודאי הייתה מתקבלת ומכל מקום היה עליו לפנות לבית המשפט מיד לאחר סיום המעצר הבית, ארבעה ימים לאחר הדיון ולא להמתין למעלה מחודשיים עד להגשת בקשה זו.

לגופו של עניין טוען הנאשם כי נגרם לו עיוות דין כתוצאה מצשפיטתו שלא בפניו, אך אינו מבסס טענה זו. המדובר בעבירה של נהיגה בלא רשיון תקף, והנאשם אינו מראה ואף אינו טוען כי החזיק ברשיון נהיגה תקף ליום האירוע.

העונש שהוטל על הנאשם אינו חמור כאשר מדובר בפקיעת רשיון נהיגה לתקופה של כארבע שנים, אינו חורג מהמקובל במקרים דומים, בוודאי אינו מגיע לכדי "עיוות דין" ומכל מקום ההלכה היא כי טענה כמגד חומרת העונש היא טענה ערעורית ואינה מצדיקה כשלעצמה ביטול פסק הדין.

מבלי לפגוע באמור לעיל, ככל שיציג הנאשם רשיון תקף, יבוטל פסק הדין לאלתר. ככל שהנאשם אינו מחזיק ברשיון נהיגה, יגיש על כך הצהרה לשם תחילת חישוב הפסילה.

ניתנה היום, ב' אדר תשפ"ג, 23 פברואר 2023.