1

נגד הנאשם הוגשו 2 כתבי אישום נפרדים בשל עבירות תעבורה. בבימ"ש לתעבורה בפתח תקווה הוגש נגד הנאשם כתב אישום שעניינו נהיגה ברכב שנמצא בלתי תקין, בניגוד לתקנה 306 לת"ת
(להלן: "תיק פתח תקווה"). בבימ"ש זה הוגש נגד הנאשם כתב אישום שעניינו מעבר משמאל לקו הפרדה רצוף שאין מימינו קו מקווקוו, בניגוד לתקנה 36 (ג) לת"ת ( להלן: "תיק ת"א")

בהחלטה מיום 4.12.13 הורה כב' הנשיא גרוניס על העברת הדיון בתיק פתח תקווה אל בימ"ש זה תוך שצוין כי בימ"ש זה יחליט אם להורות על איחוד הדיון בכתבי האישום.

לאחר העיון הגעתי למסקנה כי אין מקום בנסיבות מקרה זה להורות על איחוד הדיון בכתבי האישום האמורים.

סעיף 90 לחוק סדר הדין הפלילי קובע: "בית המשפט רשאי, בכל שלב שלפני הכרעת הדין, לצוות על איחוד הדיון בכתבי אישום נפרדים התלויים ועומדים באותו בית משפט, אם מותר לצרפם בהתאם להוראות סעיפים 86 או 87 ובית המשפט סבור שהצירוף לא יגרום לעיוות דין."

סעיף 90 מפנה אם כן להוראות סעיפים 86 או 87 לחוק סדר הדין הפלילי. סעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי, קובע בחלקו הצריך לענייננו כי "מותר לצרף בכתב אישום אחד כמה אישומים אם הם מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות או על סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת.."

2

על פני הדברים, מדובר במקרה זה בעבירות שונות זו מזו אשר נעברו לכאורה על ידי הנאשם במקומות שונים ובזמנים שונים ללא שנראה קשר בין הדברים, ואף אין טענה לקיומו של קשר כזה. לפיכך, לא ניתן לראות באירועים שגובשו לכלל שני כתבי אישום כ"פרשה אחת" כדרישת סעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי.

לאור כל האמור לא מצאתי עילה בדין לאיחוד הדיון בשני כתבי האישום. בקשת הנאשם נדחית. אני קובע כי כתבי האישום ידונו בנפרד. עם זאת, אני סבור כי ראוי לנסות ולקבוע תיקים אלה בסמוך ככל האפשר על מנת להקל על הנאשם.

המזכירות תעביר עותק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז אדר תשע"ד, 27 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.