1

הנאשם עותר לביטול פסק הדין שניתן נגדו ביום 7.1 בהעדר התייצבות לדיון.

הנאשם טוען כי לא התייצב לדיון עקב לידת בנו בסמוך למועד זה וסבור כי יש להקל בעונשו שכן אין המדובר בעבירה חמורה.

לאחר ששקלתי את הבקשה, ראיתי לנכון לדחותה, וזאת בלא צורך בקבלת עמדת המאשימה.

ראשית, הנאשם אינו חולק על כך שזומן ולא התייצב. הנאשם מסביר מדוע לא התייצב לדיון, אולם לא אוכל לקבל הסבר זה כמצודק. גם אם ניתן להבין את הקושי להגיע לדיון, לא ניתן לקבל כי הנאשם פטר עצמ מהגשת בקשה, ולא ניתן לקבל את התעלמותו מההליך מאז ועד היום, יותר מחודשיים וחצי מאוחר ממועד הדיון. עוד אציין בהקשר זה כי פסק הדין הומצא לנאשם עוד ביום 24.1, דהיינו לפני כחודשיים ואין בפיו כל הסבר מדוע לא הוגשה במועד בתוך 30 יום, כנדרש בחוק.

לגופו של עניין מסביר הנאשם כי "מיהר קצת" להגיע לבית הוריו לפני כניסת השבת. מובן כי אין המדובר בהסדר המצדיק נהיגה בניגוד לחוק, ולפיכך מסקנתי היא כי לנאשם אף לא נגרם עיוות דין המצדיק דיון חוזר.

2

בקשת הנאשם היא למעשה להקל בקנס ובנקודות. לעניין זה כבר נקבע כי טענה כנגד גובה הקנס אינה מצדיקה ביטול פסק דין, אלא לכל היותר הגשת ערעור. הקנס שהוטל על הנאשם אינו גבוה יחסית, ועולה אך במעט על הקנס שנקבע בחוק כברירת משפט. אם עדיין סבור הנאשם כי העונש חמור מדי, עליו להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, אם טרם חלף המועד לכך.

באשר לשאלת "הנקודות", הרי שזו כלל אינה בסמכות בית המשפט. החיוב בניקוד הינו ברשות הרישוי והוא נגזר מהעבירה שביצע הנאשם ואין אפשרות לקבוע ניקוד אחר לאותה עבירה בגזר הדין.

לאור כל האמור לעיל גם יחד, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, ארכה לתשלום הקנס עד יום 30.4.

ניתנה היום, י"א ניסן תשע"ח, 27 מרץ 2018.