1

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקש לאחר שלא התייצב למשפטו.

בהתאם לחוק - סעיף 130 (ח) בחוק סדר הדין הפלילי:

" נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע".

2

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מד"י, קבע בית המשפט העליון שני מבחנים ובהתקיים אחד מהם יהיה מקום לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם (המבחנים נגזרו מסעיף 130 (ח) בחסד"פ):
 הראשון - קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש למשפטו.
 השני - גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.

בית המשפט העליון ממש לאחרונה ברע"פ 8427/17 אמנון סאלם נגד מדינת ישראל חזר קבע וביסס את המבחנים לצורך הדיון בבקשה מסוג זה תוך שקבע כי רק בהתקיים אחד מהמבחנים לעיל יהיה מקום לביטול פסק דין שניתן בהעדר נאשם.

בפרשה זו קיבל המבקש זימון ידני למשפטו משוטר.

הטענה לפיה לא זומן כדין נדחית על ידי.

המבקש לא טען כל טענה ממשית המראה כי נגרם לו עיוות דין מעצם הרשעתו או מרף ענישתו.

אין כל הצדקה לניהול מחודש של תיק זה, קל וחומר כאשר המדובר בפרשה משנת 2013 לגביה לא ניתן כל הסבר המניח את הדעת המסביר את השיהוי שבהגשת בקשה זו.

אני מחליט לדחות הבקשה לביטול פסק הדין.

לפנים משורת הדין ולאור פרק הזמן הארוך אשר חלף מיום מתן גזה"ד, אני מחליט כי הפסילה תימנה מיום גזה"ד ללא צורך בהפקדת תצהיר נוסף.

אישור הפקדה יישלח לב"כ המבקש.

ניתנה היום, י' סיוון תשע"ח, 24 מאי 2018, בהעדר הצדדים.