1

להלן נימוקי החלטתי אשר דחתה את הטענה שאין להשיב לאשמה:

בסיום פרשת התביעה העלה ב"כ הנאשם טענה שאין להשיב לאשמה. לטענת ב"כ הנאשם אין לבית המשפט די ראיות כדי להרשיע את הנאשם, הנאשם סירב לתת בדיקת נשיפה אולם הוכח בפני בית המשפט כי הנאשם נשף לתוך מכשיר הינשוף והשאלה הינה האם התוצאה שהוציא המכשיר הינה תוצאה של נשיפת הנאשם או תוצאה של חוסר כשירות המכשיר וזאת בעצם השאלה המרכזית בתיק.

לטענת ב"כ הנאשם המכשיר יצא ממעבדה של מר ערן דקל כאשר הוא לא תקין.

ב"כ הנאשם מפנה למסמכים שצורפו לתע"צ תוך הפנייה לפער בכיול העולה על שני אחוז.

ב"כ הנאשם טען ארוכות בענין זה הן בדיון שהתקיים ביום 23.12.13 והן בדיון שהתקיים היום בפני.

ב"כ המאשימה מתנגדת לבקשה.

בשלב זה די בראיות לכאוריות ואפילו דלות כדי להורות לנאשם להשיב לאשמה ובית המשפט אינו נכנס לשאלת האמינות, עדויות ומשקלן. על הסנגור להראות כי אין בראיות שהוגשו לבית המשפט כדי לבסס הרשעה אפילו ינתן בהן מלוא האמון ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי. (ראה ספרו של קדמי "על סדר הדין בפלילים" חלק שני עמ' 1446).

2

ראיות לכאורה על פי סעיף 158 הם ראיות בלבד ומשקלם, כל עוד אינו מופרך ,אינו רלוונטי ואין הן מאבדות מהערך הלכאורי גם אם בחומר שהובא בפרשת התביעה קיימות ראיות המחלישות את הראיות המפלילות או אף סותרות אותן (בש"פ 4191/97 חסין נ' מדינת ישראל).

כלומר, בית משפט בוחן אך ורק את הראיות המפלילות תוך בידודן מאחרות.

במקרה שבפנינו, מדובר באישום בגין עבירה של שכרות מכוח סירוב, הכשלת הבדיקה.

ב"כ המאשימה הגישה פלטים של הנשיפות שמסר הנאשם ללא תוצאות כאשר לטענת המאשימה הנאשם הכשיל את הבדיקה כאשר ההלכה הפסוקה הכירה בהכשלת בדיקה כסירוב.

על פי ת/8 תע"צ רס"מ ערן דקל המכשיר נמצא תקין על פי הרשום בתיק המכשיר.

ב"כ המאשימה חולק על אופן פירוש הבדיקה ותוצאת הכיול ומקום להכריע בטענות הנאשם בהכרעת הדין ולא בשלב זה.

בשלב זה, די בחומר שהגישה המאשימה כדי להצביע על קיומן של ראיות לכאורה.

על כן מצאתי לדחות את הטענה אין להשיב לאשמה.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ד, 11 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.