1

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות ביום 18.3.14 בגין עבירה שעניינה אי מתן זכות קדימה לכלי רכב שנסעו בכביש בניגוד לתקנה 64 (ב) (2) לתקנות התעבורה.

המבקש לא הופיע לדיון ביום 18.3.14 ועל כן נשפט בהעדר.

ביום 24.4.14 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק דין וטען כי במועד הדיון נושא הבקשה נכח בדיון אחר בבית המשפט בת"א ומשכך, לא עלה בידו להתייצב. עוד טען המבקש, כי השוטר שמסר לו את הדו"ח הטעה אותו לעניין מועד הדיון.

לבקשה צורף העתק בקשת חייב אשר הוגשה ע"י המבקש במועד הדיון נושא הבקשה בלשכת ההוצאה לפועל בת"א.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה.

בתגובתה טענה ב"כ המשיבה כי המבקש זומן כדין אך בחר שלא להתייצב ואף לא הוכח כי ייגרם עיוות דין.

תוכנה של תגובת המשיבה מקובל עלי.

2

אם נבצר מהמבקש להתייצב לדיון, נכון היה להגיש בקשה מתאימה מבעוד מועד בשים לב גם לשיקולי מדיניות הנוגעים ליעילות ההליכים המשפטיים כפי שנקבע ע"י בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין (ראו לעניין זה: רע"פ 9142/01 סוריאיה איטליא נ' מ"י, (פורסם במאגרים המשפטיים)).

זכותו של נאשם ליומו בבית המשפט אינה אבסולוטית ומולה עומדים זכויות ואינטרסים נוגדים (ראו לעניין זה: רע"פ 2282/07 דניאל דגן נ' מ"י, (פורסם במאגרים המשפטיים)).

בית המשפט מופקד על האיזון ולצורך כך עושה שימוש בסמכותו הקבועה בסעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי.

טעות או בלבול, גם אם נעשו בתום לב אינם עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר (ראו לעניין זה: רע"פ 3910/11 סימון ספיאשוילי נ' מ"י ורע"פ 4686/11 בוסי נ' מ"י (פורסם במאגרים המשפטיים)).

גם לגופו של עניין, המפורט בבקשה אינו עונה לפירוט הנדרש ע"י הפסיקה ואין בו כדי להניע את ההליך מחדש (ראו לעניין זה: רע"פ 9142/01 סוריאיה איטליא נ' מ"י ורע"פ 5076/12 כמאל מסראתי נ' מ"י (פורסם במאגרים המשפטיים)).

העונש שהושת על המבקש הולם את מתחם הענישה ואינו חורג לחומרה.

אין עיוות דין.

לאור כל האמור הבקשה דינה להידחות.

העתק מהחלטתי בדחיפות לצדדים.

ניתנה היום, ד' אייר תשע"ד, 04 מאי 2014, בהעדר הצדדים.