לפניי בקשה לביטול פסק הדיון שניתן בהיעדר התייצבות ביום 23.10.22 (להלן: "פסק הדין").

המבקש, באמצעות בא כוחו, טוען כי לא התייצב לדיון מאחר שלא הוזמן כדין. עוד נטען, כי בידי המבקש ראיות טובות לגופו של עניין.

המשיבה לא הגיבה למבוקש והמועד לכך חלף.

דיון והכרעה:

סבורני כי דין הבקשה להידחות.

העילות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נקובות בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982.

המבקש טוען כי לא הוזמן לדיון וכי אין בידי המשיבה אישור מסירה של הזימון לדיון.

אין לי לקבל טענה זו.

בתיק בית המשפט סרוק אישור מסירה של הזימון לדיון חתום על ידי המבקש, שנמסר לו ביום 08.06.22.

לאור העובדה כי לא נטען דבר נגד אישור מסירה זה, אי-התייצבות המבקש לדיון נעוצה בו, ולא מתקיים ספק בהמצאה כדין.

המבקש אמנם טען כי ייגרם לו עיוות דין אם פסק הדין יוותר על כנו, אלא שמדובר בטענה כללית ולא מנומקת, ומשכך אינה מגבשת את הפרמטר של חשש לעיוות דין (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם ואח').

לנוכח כל האמור לעיל, ובהיעדר העילות הנקובות בדין המצדיקות היעתרות למבוקש, הבקשה נדחית.

פסק הדין שניתן ביום 23.10.22 יוותר על כנו.

לפנים משורת הדין, מורה על ביטול תוספת הפיגורים.

הקנס המקורי ישולם עד ולא יאוחר מיום 07.03.23.

ההחלטה תומצא לצדדים ולמרכז לגביית קנסות.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשפ"ג, 07 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.