1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבות הנאשם (או סנגורו) לדיון.

בתיק זה נקבע דיון הקראה ליום 18.3.18. הנאשם וסנגורו לא התייצבו לדיון ועל כן נשפט הנאשם בהיעדרו.

בתיק האלקטרוני הוגשה (לאחר מתן פסק הדין) בקשה המתוארכת ליום 15.3.18 לדחיית הדיון הקבוע ליום 18.3.18 ( להלן: הבקשה) . בהחלטה שניתנה ביום 18.3.18 קבעתי כי הבקשה לא הייתה מונחת בפני בית המשפט במועד מתן פסק הדין. הסנגור הגיש בקשה לבטל את פסק הדין תוך שהוא מנמק את השתלשלות העניינים שתוארה לעיל כנובעת מתקלה במזכירות בית המשפט.

התביעה טענה בתגובה כי לבקשה לא צורף תצהיר וכי הסנגור היה חייב להתייצב לדיון שנקבע בעניינו עליו ידע וזאת כל עוד לא ניתנה החלטה הפוטרת אותו מכך.

דיון והכרעה

מעיון בבקשה ונספחיה עולה כי הסנגור שלח את הבקשה לבית המשפט ביום 15.3.18 אך זו עודכנה לסל המשימות של בית המשפט ביום ל 18.3.18 לאחר מועד הדיון בו נשפט הנאשם בהיעדרו. אינני סבור כי יש לזקוף לחובת הנאשם את העובדה שעדכון סל המשימות של בית המשפט נעשה לאחר מועד הדיון בו נשפט בהיעדרו.

2

אני מקבל את הבקשה, מבטל את פסק הדין, וקובע את התיק להקראה ליום 12.6.18 שעה 08.30.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ח, 08 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.