1

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 30.3.17, הודעת תשלום קנס בגין, קיפוח זכות המשתמשים בדרך (להלן - הדו"ח), עבירה על תקנה 21(ב)(1) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וטען: " אני נהג אוטובוס, אני הגעתי תלמידים, הגעתי מאזור פתח תקווה, עליתי על הנתיב הימני, הצומת מאוד צפוף והייתי צריך לקחת שמאלה לכיוון כביש 4, צריך לעבור עוד 2 נתיבים, התמזגתי. לא הפרעתי לשום תנועה".

2

ביום 2.1.18, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"מ יגל בשארי, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 30.3.17, בסמוך לשעה 07:16,נהג הנאשם באוטובוס בנתיב השני מימין בכביש 471, מכיוון מזרח לכיוון מערב, המוביל לכיוון מחלף אלוף שדה ובהגיעו למחלף עם כביש 4, כאשר במקום עומס תנועה בנתיב השמאלי, נצפה על ידי עד התביעה כאשר הוא סוטה לתוך נתיב זה, תוך שהוא גורם לכלי רכב שנסעו במקום, לבלום.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" רכב זרק אותי מהנתיב. אני לא חתכתי גם לא יכולת לראות אותי מחצי קילומטר. אתה עצרת אותי במקום מסוכן. תרשום את זה".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך השתלב בזהירות ובהדרגה בנתיב השמאלי. לגרסתו, הוא אינו יכול להמתין בפקק, עד שמישהו יאפשר לו להשתלב. עוד טען הנאשם, כי הייתה חסימה של כלי רכב על הגשר והעד לא הבחין בכך וכן, הלין כנגד העד, שעצר אותו במקום מסוכן.

בחקירתו הנגדית, אישר הנאשם את תגובתו ב-ת/1.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

1.      עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין מקום עמידתו, כיוון נסיעת האוטובוס בו נהג הנאשם, נתיב נסיעתו, מצב התנועה במקום, האופן בו סטה הנאשם לנתיב השמאלי וגרם לכלי רכב לבלום וכן, ציין כי שמר על קשר עין רצוף עם הרכב עד לעצירתו.

2.      עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, אמינה ולא נסתרה בחקירה נגדית.

3

3.      הנאשם לעומת זאת, הציג מספר גרסאות לאירוע - תחילה, ב-ת/1, טען כי רכב זרק אותו מנתיב הנסיעה. בהמשך, בעדותו הראשית, טען כי השתלב בזהירות בנתיב הנסיעה השמאלי ולא יכול היה להמתין בפקק עד שמישהו יאפשר לו להשתלב ולבסוף, בחקירתו הנגדית, טען כי הייתה חסימה של כלי רכב על הגשר ולכן, נאלץ לסטות ימינה ולעקוף את החסימה.

4.      ברי, כי בנסיבות אלה, לא אוכל ליתן אמון בעדות הנאשם ובשלל גרסאותיו.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ח, 01 פברואר 2018, במעמד הצדדים