1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 23.12.20 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של שימוש בטלפון ונגזר עליו קנס בסך 1,000 ₪.

3.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

5.         משלוח ההזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי הזימון לדיון נשלח לכתובת המבקש וחזר בציון "לא נדרש". על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד -1974, מדובר בהמצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה.

6.         מעיון בתיק האלקטרוני עולה כי הודעה על פסק הדין נשלחה למבקש והודבקה לאחר שסירב לקבלה בתאריך 5.1.21. יצויין כי לא נטען שהמבקש או מי מטעמו חתומים על הזימון ומשכך גם לא נטען כי הרישום על גבי אישור המסירה נעשה ע"י המבקש. מכאן, שהמבקש אף לא הגיש הבקשה במסגרת המועדים הקבועים לכך בחוק אלא בשיהוי ניכר של למעלה משנתיים. יצוין כי אישור המסירה מפורט ומופיעים בו תאריך, שם הדוור וחתימתו.

7.         המבקש העלה טענות הגנה אולם לא צירף הדו"ח עם פירוט הנסיבות. עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש, בשים לב גם לעברו התעבורתי, אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה. נתתי דעתי לטענות המבקש כי באישור המסירה המתייחס לזימון לדיון חסרים פרטים, אולם עצם משלוח הזימון לדיון מקים כאמור את חזקת המסירה, שלא נסתרה, ובצירוף השיהוי הניכר שבהגשת הבקשה ביחס למועד המצאת פסק הדין, מצאתי לדחות הבקשה. במכלול הנסיבות, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

8.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

9.         המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ב' תמוז תשפ"ג, 21 יוני 2023, בהעדר הצדדים.