1

לאחר שקראתי את טיעוני הצדדים, אין לי אלא לקבל את עמדת המדינה מנימוקיה באופן מלא.

המבקש התייצב למשפטו בתאריך הדיון הראשון וביקש דחייה של הדיון.

בקשתו התקבלה על ידי והדיון נקבע ליום 12.9.16 כאשר המבקש אישר בחתימת ידו כי תאריך זה הודע לו.

ביום הדיון אשר נקבע, בין אם הגיע המבקש לבית המשפט (כפי שטען ללא כל ראייה תומכת בבקשתו) ובין אם לא הגיע, עובדתית לא התייצב בפני בית המשפט ולא השיב לאישום.

בנוסף, לא הגיש המשיב כל בקשת דחייה בשל חגו, וגם לאחר החג לא הגיש כל בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו, לא התעניין בגורל ההליך שהתרחש ולמעשה אף שידע על קיומו לא עשה דבר במשך שנים כדי לשנות את ההחלטה בעניינו.

התנהלות המבקש עצמו יצרה מצב של שיהוי בלתי סביר אשר אינו מצדיק היום בשנת 2018 את פתיחת ההליך מחדש.

לא מצאתי כי נגרם למבקש כל עיוות דין.

2

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ח, 26 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.