1

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקשת.

רלוונטית לבקשה מסוג זה קביעת בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוריא איטליא נגד מדינת ישראל, שם נקבעו שני פרמטרים מרכזיים (וחליפיים) לצורך קבלת בקשה מסוג זה:

הראשון - סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות.

השני - חשש כי נגרם למבקש עיוות דין כתוצאה מהכרעת הדין או גזר הדין.

בפרשה זו, ידעה המבקשת על הדיון וכך גם ב"כ המבקשת.

קיומו של דיון מקביל בענייניו של ב"כ המבקשת אינו מהווה נימוק המצדיק אי התייצבות לדיון בפני, קל וחומר כאשר לא הוגשה כל בקשת דחייה.

עובדתית ביצעה המבקשת את העבירה המיוחסת לה (נהיגה על ידי בלתי מורשית לנהיגה) ולכן ענישתה מידתית ותואמת את מתחם הענישה הנוהג (הכולל אף רכיב של מאסר ולו מותנה בנסיבות המתאימות).

2

לא מצאתי כי נגרם כל עיוות דין למבקשת.

הבקשה אינה עומדת בתנאים אותם קבע בית המשפט העליון לביטול פסה"ד.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ה, 29 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.