1

לאחר העיון חוששני שלא אוכל להיעתר לבקשה.

המבקש היה מיוצג בהליך העיקרי ע"י בא כוחו הנוכחי ובגזר הדין הבהיר בית המשפט באופן ברור ומפורש כי על המבקש להפקיד תצהיר חלף הרישיון שאם לא כן לא תימנה פסילתו. המבקש ער לכך (סעיף 5 לבקשה), אך טוען כי תצהיר כאמור לא הופקד עקב "טעות בתום לב ובהיסח הדעת".

עוד נטען כי המבקש "סבר בתום לב שנוכח העובדה שאין ברשותו רשיון נהיגה בתוקף, מספיקה ההצהרה שניתנה במסגרת הדיון בבית המשפט" (שהוא לא מחזיק ברישיון נהיגה ואין לו עותק ממנו; סעיף 6 לבקשה).

חוששני שאין בכך כדי להביא לקבלת הבקשה.

ראשית, החוק קובע כי משנפסל בעל רישיון נהיגה על ידי בית המשפט מלהחזיק ברישיון נהיגה, עליו להמציא את רישיון הנהיגה לבית המשפט "מיד לאחר שהודע לו על הפסילה" (תקנה 556 (א) לתקנות התעבורה).

שנית, המבקש מאשר כי בדיון הצהיר כי הוא לא מחזיק ברישיונו שלא היה תקף ואין בידו כל עותק. על המבקש היה להפקיד את רשיונו גם אם לא היה תקף על מנת שפסילתו תימנה (תקנה 557 (א) לת"ת), ומכל מקום, משנקבע בגזר הדין, כי על המבקש להפקיד תצהיר, כפי שגם קובעת הוראת החוק הרלבנטית (תקנה 557 (ב) לת"ת), היה על המבקש לפעול בהתאם, ולהפקיד את תצהירו, כאשר אני מדגיש שוב כי המבקש מיוצג על ידי פרקליט מלומד יודע חוק ודין.

אציין כי בית משפט זה נוהג לחדד את הדברים הללו בעת מתן גזר הדין בנוסף להוראות המפורשות שהוא קובע בגזר הדין, על מנת להעמיד את הנאשם שבפניו על חשיבות הדברים.

בנסיבות אלה, ולאור הוראות הדין, לא ניתן לקבל את הבקשה, ולכן אני דוחה אותה.

2

חישוב הפסילה ייעשה מיום הגשת בקשה זו.

ניתנה היום, ט"ז חשוון תשע"ח, 05 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.