1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 26.2.23 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של שימוש בטלפון, ונגזר עליו קנס בסך 1,500 ₪.

3.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

5.         הנאשם ביקש להישפט ובמועד ההקראה כפר בעובדות כתב האישום והתיק נקבע לשמיעת ראיות בפניו, ומכאן שהיה מודע למועד הדיון.

נתתי דעתי לטענות המבקש בדבר מצבו הרפואי ועיינתי במסמכים שצירף, אולם תאריכי המסמכים אינם רלוונטיים למועד הדיון. מעבר לכך, אני סבורה כי גם אם נבצר מהמבקש להתייצב לדיון במועד הקבוע, הרי שיכול היה להגיש הודעה או בקשה לדחיית מועד הדיון "בזמן אמת", בעצמו או באמצעות מי מטעמו, או לכל הפחות בסמוך לאחר מכן ולא להמתין ולהגיש הבקשה רק כחודשיים לאחר שמועד הדיון חלף. עוד יש לציין כי מדובר בדיון הוכחות כך שאי התייצבותו של המבקש גרמה לבזבוז זמן שיפוטי.

6.         מעבר לכך, לא מצאתי ממש בטענות ההגנה שהעלה המבקש. עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש, בשים לב לעברו התעבורתי, אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

7.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

8.         בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

המבקש ישלם הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 3.9.23.

9.         המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ד אב תשפ"ג, 01 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.