בפני

כבוד השופט יהונתן שניאור

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

נאשמים

תאופיק אבו עאיש   ע"י ב"כ עו"ד שאפיק אבו האני

1.      בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם ביום 1.3.20, זאת מכח סעיף 130 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב 1982.

2.      על פי עובדות כתב האישום, נהג הנאשם ברכב והוביל בו מטען שמשקלו הכולל של הרכב 31573 ק"ג העולה על המשקל הכולל המותר של הרכב שהוא 27000 ק"ג וזאת בניגוד לתקנה 85(א)(5) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

3.      הנאשם זומן לדין ליום 9.11.11, קיבל זימון בידו אך לא התייצב.

4.      על הנאשם נגזרו העונשים הבאים: פסילה למשך חודשיים, פסילה על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים וכן קנס בסך 1500 ₪.

5.      ביום 4.7.23 הגיש הנאשם בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן בהיעדר וכן בקשה לחישוב הפסילה מיום 26.6.23, בו נתפס רשיונו על ידי שוטר בגין הפסילה שהושתה עליו בתיק זה, אז נודע לראשונה לנאשם כי נפסל כאמור.

6.      לטענת המבקש, לא התייצב לדיון מאחר ולא חש בטוב. לדבריו פנה טלפונית למזכירות בית המשפט . כמו כן טען כי כופר בביצוע העבירה מהטעם שכיול המכשיר לא בוצע כנדרש.

7.      המשיבה התנגדה לבקשה, לאור היעדר תיעוד למצבו הרפואי כמו גם לטענתו כי שוחח עם מזכירות בית המשפט ולאור הכפירה הכללית אשר אינה מבססת טענת עיוות דין.

דיון

8.      בדיון בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, על בית המשפט לבחון האם היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של הנאשם לדיון בעניינו והאם יגרם לו עיוות דין במידה ותידחה בקשתו.

טעמים אלה אינם מצטברים כפי שנפסק על ידי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) , פסקה 8:

"יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...".

9.      כמו כן נפסק כי אין חובה לדון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

ראו בעניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם(25.3.18) (להלן- רע"פ סאלם).

"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. עם זאת, כל בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה"

10.  בעניינו של המבקש, המחלוקת העולה מטיעוני הצדדים אינה מצריכה בירור עובדתי במעמד הצדדים. טענותיו של המבקש ברורות ומפורטות. תגובת המשיבה אף היא מניחה את דעתי ולא מצאתי מקום להידרש לדיון בנוכחות הצדדים וראו בעניין זה ע"פ (ירושלים) 2224/08 מוסברג עופר נ' מדינת ישראל פסקה 10 (30.10.08).

11.  בחנתי את טענותיו של המבקש:

המבקש אינו כופר בכך שקיבל הדוח בידו. אינני מקבל טענתו לעניין סיבת אי התייצבותו מאחר ואינה נתמכת בתצהיר כנדרש. לבקשה צורף אמנם תצהיר אך אינו חתום ומשקלו אפסי. מעבר לאמור לעיל, לא הוצג בפני תיעוד רפואי. נוסיף כי גם אם אכן פנה הנאשם למזכירות בית המשפט, ובתיק לא קיים תיעוד לכך, היה עליו לוודא כי הדיון בעניינו נדחה או להגיש בקשת דחיה.

12.  לכך יש להוסיף כי הנאשם בירר תוצאות הדיון רק לאחר שנתפס נוהג, כ-7 חודשים לאחר מתן גזר הדין ובקשתו לביטולו לוקה בשיהוי וגם מטעם זה יש לדחותה. וראו לעניין רע"פ 7018/14 טיטלבאום נגד מדינת ישראל (30.10.14) שם נקבע כי איחור של חמישה חודשים בבקשה להארכת מועד להישפט מהווה שיהוי. סבורני כי קביעה זו יפה גם בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר.

13.  המבקש גם לא שכנע בבקשתו מדוע יגרם לו עיוות דין במידה ובקשתו תידחה. כבר נפסק כי אין בטענה כללית כי המבקש כופר בביצוע העבירה בכדי לבסס טענת עיוות דין המצדיקה ביטול פסק דין (ראו רע"פ 2573/17 גייאר נ' מדינת ישראל (6.9.17).

14.  לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של הנאשם לדיון בעניינו, לאור השיהוי הניכר בהגשת הבקשה ומשלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ותידחה בקשתו, סבורני כי האינטרס הציבורי לקיום דיונים במועדם גובר ואני דוחה את הבקשה לביטול פסק דין.

15.  לעניין חישוב הפסילה, הוצג בפני טופס "הודעה על תפיסת רשיון של נהג בפסילה על פי מסוף" ובו מציין השוטר רס"ר גרגור דוידוב כי תפס את רשיונו של הנאשם ביום 26.6.23 ועל כן אני מורה למזכירות בית המשפט להנפיק לנאשם אישור הפקדה מיום זה.

16.  זכות ערר כחוק.

5129371

546783