בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של הנאשם ביום 28.2.22.

הנאשם אינו טוען כי לא ידע על ומעד הדיון, אלא מציין כי באותו מועד היה חולה ומצרף פתק מרופא השיניים שלו. עוד טוען הנאשם כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו לעיוות דין חמור.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי חלף המועד להגשתה.

דין הבקשה להידחות.

עו"ד מטעמו של הנאשם נכח בדיון שקדם ליום 28.2.22 והדיון נקבע בנוכחותו. גם אם אקבל את הסברו של הנאשם בדבר היעדרותו עקב מחלה, אין בכך כדי להצדיק היעדרותו של עורך הדין והדבר כלל אינו מוסבר.

בנוסף, הנאשם שהיה מודע למועד הדיון (כך לפי טענתו), חייב היה לברר את תוצאותיו של הדיון ולהגיש הבקשה תוך זמן סביר ולא בחלוף למעלה מ-11 חודשים. מדובר בשיהוי ניכר שכשלעצמו מצדיק את דחית הבקשה.

נוסף, טענתו הכללית של המבקש בדבר עיוות דין, אינה מפורטת ולכן אף אינה מבוססת- "משנמנע המבקש מלפרט בפני בית המשפט לתעבורה את הנימוקים התומכים בטענתו כי הוא לא ביצע את העבירה המיוחסת לו, אין לקבל את טענתו הכללית כי הוא לא זכה לקבל את יומו בבית המשפט" (רע"פ 9019/17 מקסים סדובוי).

גם העונש שהוטל, הנמצא מעט מעל פסילת המינימום (על אף 71 ההרעשות הקודמות של הנאשם) ואליו מתווספת פסילה מותנית, ברור שאינו חרוג מרמת הענישה ואין בו משום עיוות דין.

כאמור לעיל, הבקשה נדחית; ופסק הדין יעמוד על כנו.

זכות ערעור כחוק.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"ב אדר תשפ"ג, 05 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.