1

בתיק זה מיוחסת לנאשם עבירה של נהיגה בלא רשיון נהיגה.

הנאשם קיבל דוח תנועה ביום 17.6.15 וזומן ליום 13.7 במסגרת טיפול מהיר בתיקי "תלת"ן".

במועד הנ"ל התייצב מטעם הנאשם סנגור אשר ביקש דחייה והדיון נדחה לחודש נובמבר 2015.

במועד הנ"ל הודה הסנגור בשם הנאשם וביקש דחיית הטיעון לעונש מאחר והנאשם נמצא בחו"ל ועתיד לחזור רק בקיץ. הדיון נדחה לחודש ספטמבר 2016.

בבוקר הדיון הנ"ל הוגשה בקשת דחייה נוספת, מאחר והנאשם שב ויצא את הארץ וישוב רק בחודש יולי 2017(!).

2

המאשימה ביקשה שהות לבדוק את הנושא וביום 11.9 מסרה כי מבדיקת המחשב עולה שהנאשם חזר ארצה ביום 5.5.16 ושוב ויצא את הארץ ביום 21.7. לפיכך סבורה המאשימה כי בנסיבות יש מקום לחיוב הנאשם בהוצאות.

הסנגור קיבל זכותו להגיב לדרישה זו והסביר כי לא ידע שהנאשם עתיד לצאת מהארץ בחודש יולי וסבר כי ישהה בה עד חודש אוקטובר, שאז מתחילה שנת הלימודים בגרמניה, שם הוא שוהה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי הדין עם המאשימה ויש מקום לחיוב הנאשם בהוצאות.

חזקה על הנאשם שידע על מועד הדיון הקבוע לחודש ספטמבר, וחזקה כי ידע מראש שהוא עומד לעזוב את הארץ בחודש יולי.

השאלה האם עדכן הנאשם את סנגורו אינה רלוונטית, שכן הפגם נפל בהתנהגות הנאשם אשר למרות שידע על הדיון שנקבע בעניינו, לא מסר לסנגורו הודעה והחליט לצאת את הארץ, כאשר הוא מחייב בנסיבות דחיית הדיון למשך קרוב לשנה נוספת, וזאת בתיק אשר כבר נדחה במשך למעלה משנה כבר קודם לכן.

בנסיבות אלה, סבורני כי יש מקום לחיוב בהוצאות בגין הדחיות להן גרם הנאשם ובגין הזלזול שהוא מפגין כלפי ההליך המשפטי בעניינו.

אני מחייב את הנאשם בהוצאות בסך 1,200 ₪, לתשלום בתוך 90 יום מהיום.

התיק נקבע לטיעון לעונש בנוכחות הנאשם ליום 9.7 בשעה 9.

אם לא יסתיים הליך במועד זה, עשוי הנאשם להיות מחויב בהוצאות נוספות.

ניתנה היום, י"ז אלול תשע"ו, 20 ספטמבר 2016.