1

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקש לאחר שלא התייצב למשפטו.

בהתאם לחוק - סעיף 130 (ח) בחוק סדר הדין הפלילי:

" נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע".

2

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מד"י, קבע בית המשפט העליון שני מבחנים ובהתקיים אחד מהם יהיה מקום לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם (המבחנים נגזרו מסעיף 130 (ח) בחסד"פ):
 הראשון - קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש למשפטו.
 השני - גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.
 

בפרשה שבפני הראתה המדינה בתגובתה כי המבקש בעצמו חתם על זימונו לדיון לאחר שבקשת דחייה שלו התקבלה על ידי בית המשפט.

לא ניתן כל נימוק ענייני לאי התייצבות המבקש למשפטו או לאי הגשת כל בקשת דחייה ביום הדיון.

לא ניתנה כל הנמקה המראה כי נגרם למבקש עיוות דין מעצם הרשעתו או מרף ענישתו שאינה חורגת מענישת המינימום הקבועה בחוק.

בקשת המבקש אינה עומדת מבחינת נימוקיה בקריטריונים אשר נקבעו בפסיקה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר נאשם ,ולכן היא נדחית.

ניתנה היום, כ"ג כסלו תשע"ח, 11 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.