להלן נימוקי החלטתי מיום 7.3.23 הדוחה את בקשת הנאשם.

בפני בקשת הנאשם לבטל את כתב האישום מחמת טענה מקדמית,  של הגנה מן הצדק בהתאם לסעיף 149 (10) לחסד"פ.

רקע וטענות הצדדדים:

1.      כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא פוליסת ביטוח ופקיעת רישיון רכב שבוצעה ביום 12.7.22.

התיק שבפני מפתח ביום 10.08.22.

2.      בטרם הנאשם השיב לאישום העלה ב"כ הנאשם טענה מקדמית,  של הגנה מן הצדק בהתאם לסעיף 149 (10) לחסד"פ, ובקש לבטל את כתב האישום.

לטענתו כל העבירות שהוגשו נגד הנאשם הן עבירות מסוג הזמנה לדין, אחת מהן היא עבירה חמורה של נהיגה בזמן פסילה שאיננה עבירה מסוג הזמנה לדין.

3.      לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם לא נחקר ולא נפתח כנגדו תיק חקירה, לא נגבתה ממנו הודאה תחת אזהרה, וכתב אישום הוגש לבית משפט מבלי שניתנה לנאשם אפשרות להעלות את טענותיו דבר אשר עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, קל וחומר כשמדובר בנהג שלא מדובר את השפה העברית. נוכח הטענה עתר ב"כ הנאשם להורות על ביטול כתב האישום.

ב"כ הנאשם הפנה את בית המשפט לדנג"צ 7491/19 ו-7506/19, יחד פסק דין של בית המשפט העליון מיום 12.11.20, הפנה לסעיף 2 לפסק הדין ולנוהל אגף התנועה 02.231.18 שכותרתו "הטיפול בנהגים בפסילה". בסעיף 5 כותרתו "דגשים" סעיף קטן ב' שם מפורטות דרכי הטיפול לנהג שנוהג בפסילה והחובה לחקור את הנהג תחת אזהרה.

וכן הפנה לתיק  1957-11-18 שם כבוד השופטת קריספין זיכתה על בסיס הטענה הזו, בנ"ב 10976-12-20 "מ"י נגד סלומון "על בסיס זה שנחקר ולא נשאל על תקנות 144.

4.      בתאריך 21.2.23 הגישה ב"כ המשיבה תגובה בכתב ובה עתרה לדחות את בקשת ב"כ הנאשם מן הטעמים הבאים:

א.    הנאשם עוכב ע"י השוטר לאחר שבדק במסוף את פרטיו ועלה חשד כי נוהג בפסילה וביקש תגובתו. בהמשך השוטר הודיע לנאשם כי מעכב אותו לתחנה ואף הודיע לו על זכותו להיוועץ בעו"ד ועל זכותו לשמור על זכות השתיקה. השוטר ציין בדו"ח הפעולה כי המבקש הבין את דבריו ומסרטון מצלמת הגוף עולה כי השיחה בין הצדדים התקיימה בשפה הרוסית לבקשת הנאשם.

בהגיעם לתחנה בשוטר אפשר לנאשם לשוחח טלפונית עם עו"ד והאחרון אכן שוחח עם עו"ד ששמו ומספר הנייד שלו תועדו.

בסופו של דבר הנאשם לא נחקר תחת אזהרה ובעניינו נערך הליך השבתת רכב בלבד והשוטר הסתפק בדברים שמסר הנאשם בתגובתו.

ב.      לטענת ב"כ המשיבה וכעולה משני נהלים העבודה שצורפו לתגובתה מאפשרים מתן הזמנה לדין לנהג ללא צורך בפתיחת תיק חקירה.

במקרה דנא, הנאשם נפסל בתיק 6931-05-21 ביום 17.11.21 בנוכחותו  ל-28 חודשים שתחלתם במועד מתן גז"ד, ללא צורך בהפקדה היות והמבקש היה בלתי מורשה לנהיגה. לפיכך, ברי כי ידע הנאשם כי נוהג בזמן פסילה במועד ביצוע העבירה נשוא תיק זה. עוד טענה ב"כ המשיבה עומדת בפני הנאשם האפשרות להעלות את טענותיו בפני ביהמ"ש במהלך הליך שמיעת הראיות בתיק ולא תוכל המשיבה לטעון כי עסקינן בעדות כבושה.

ג.       לטענת ב"כ המשיבה העובדה כי הנאשם לא נחקר תחת אזהרה שיפרה את מצבו שכן הנאשם הנו בלתי מורשה לנהיגה ועבירה זו לא יוחסה לו בכתב האישום.  

ד.      ביטול כתב אישום נוכח הנימוקים המפורטים לעיל עומדת בניגוד לאינטרס הציבורי ותהווה פגיעה קשה בתחושת הצדק בשים לב לחומרת העבירות המיוחסות לנאשם.

בדיון שהתקיים ביום 7/3/23 חזרו הצדדים על הטענות .

דיון והכרעה:

5.      על פי סעיף 239 א (א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) , התשמ"ב-1982 קיימת אפשרות להגיש כתב אישום בעבירות תעבורה (שאינן תאונות דרכים)  נגד נהג גם אם לא זומן לחקירה וזאת בתנאי  שלא חלפה שנה ממועד ביצוע העבירה.  כך שהמחוקק לא ראה חובה לבצע חקירה של החשוד בעבירות תעבורה .

כב' השו' י' קדמי בספרו "על סדר הדין בפלילים", ציין  כי אין אסמכתא לכך שקיומה של חקירה הינה תנאי בל יעבור להגשת כתב האישום  תוך הפנייה  לדנ"פ 9263/99 "מדינת ישראל נ' בקשי", פ"ד נ"ד (3)556.

בתפ (נצ') 1627/04 מד"י נ' טוהר רפי ואח' נקבע כי:

"חקירת חשד לעבירה הינה פעולה שנועדה מבחינת תכליתה לטובת הציבור, ואין לאיש זכות מוקנית להיחקר. ההחלטה אם לחקור אדם כלשהו במסגרת חקירה – חשוד או עד, נתונה כולה לשיקול דעת הרשות החוקרת, כמובן בכפוף לדרישות הסבירות ולבקרה שיפוטית של בית המשפט הגבוה לצדק.

מכאן שאין לנאשמים כל זכות לטעון כי נפגעה זכות שלהם בכך שהרשות נמנעה מחקירתם.

כאשר נבחנת ההחלטה באספקלריה של הפגיעה האפשרית בהגנת הנאשמים כתוצאה מהעדר חקירתם, נמצא כי לא זו בלבד שלא נגרמה להם כל פגיעה שניתן להצביע עליה, וגם ב"כ הנאשמים לא טען לפגיעה כלשהי ביכולתם להתגונן, אלא שלמעשה מהווה הדבר עבורם יתרון דיוני מסויים, שכן אין הם כבולים לגירסה שמסרו כבר בעבר, והעלולה לשמש כראיה נגדם."

6.      בחנתי את טענות הצדדים ומצאתי לדחות את בקשת ב"כ הנאשם מן הטעמים הבאים:

א.    עיינתי בחקיקה אליה  הפנה ב"כ הנאשם ולא מצאתי כל התנייה לפיה היעדר  חקירה תחת אזהרה מונעת מהרשות המבצעת את זכותה להגיש כתב אישום כנגד נאשם אם וכאשר מגיעה היא למסקנה שהראיות הקיימות בידיה מקימות סיכוי סביר להרשעה, הן אם נחקר הנאשם והן אם לאו.

ב.      לגבי הנהלים אליהם הפנה ב"כ הנאשם אציין כי עסקינן בנהלי הנחיות אשר אינן מחייבים ולשוטר שק"ד האם לחקור את החשוד שבפניו. במקרה דנא, עסקינן בנאשם שנפסל בנוכחותו למשך 28 חודשים, הנאשם ידע את דבר הפסילה ומשכך המשיבה הסתפקה בחומר הראיות שבידיה ללא חקירת הנאשם תחת אזהרה.

ג.       ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה נ"ב 10976-12-20 מד"י נ' אריה סולומן בו הוגש כתב אישום בין היתר בגין תאונת דרכים כאשר הנאשם שם נחקר פעמיים ובפעם השניה לא נשאל על העבירות הנלוות. באותו מקרה לאחר שמיעת הראיות כב' השופטת קריספין מצאה לזכות את הנאשם מן העבירות בגינן לא נחקר. יובהר כי יש להבחין את המקרה בתיק זה מהמקרה שבפני, שכן סוג העבירות המיוחסות לנאשם שבפני אינו דומה וכן במקרה שבפני טרם נשמעו הראיות בתיק. 

ד.      בהתייחס לתד 1957-11-18 מד"י נ' ולנטין פטרוב, בו הוגש כתב אישום בגין תאונת דרכים עם חבלות של ממש, ובאותו מקרה הנאשם לא הוזהר בחקירתו השניה. גם מקרה זה יש להבחן מן המקרה שבפני , שכן סוג העבירות המיוחסות לנאשם שבפני אינו דומה ונסיבות המקרה אינן דומות.

7.      על כן הנני קובעת כי  קיום חקירה תחת אזהרה איננו תנאי בל יעבור להגשת כתב אישום בעבירות נשוא האישום בתיק זה ובנסיבות שבתיק הספציפי שבפני.

לאור האמור לעיל דחיתי את הטענה להגנה מן הצדק.

8.      בכל הנוגע לטענת פסלות שהעלה ב"כ הנאשם בדיון שהתקיים ביום 3.4.23 אציין כי התיק היה קבוע בפני לצורך קיום ישיבת הקראה בלבד כשופטת מוקד ומשכפר הנאשם יועבר התיק לשמיעת הראיות בפני כב' השופט עמית בר ליום 19.7.23 שעה 9:00.

9.      על הנאשם להגיש כפירה  מפורטת  בכתב תוך 7 ימים עם העתק ישירות למאשימה.

על המזכירות להוציא את תגובת המשיבה שהוגשה ביום 21.2.23 על נספחיה ולאחסנה בכספת בימ"ש, עד לסיום שמיעת הראיות בתיק, וזאת מהטעם שפורטו בה הראיות שבתיק וההליכים שהתקיימו בתיק בטרם הגשת כתב האישום נשוא תיק זה.

המזכירות תשלח העתק מהחלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ט סיוון תשפ"ג, 08 יוני 2023, בהעדר הצדדים.