1

בעניין: בקשה לביטול פסק דין.

1.         בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 26.12.17 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של חניית רכב בחניית נכים, ונגזר עליו קנס בסך 1,200 ₪.

3.         המבקש טען כי מעולם לא קיבל זימון לדיון. טען כי ביקש להישפט ומשנוכח שאינו מקבל זימון לדיון אף התקשר לברר את העניין ונאמר לו שטרם נקבע דיון וכי עליו להמתין להודעה. טען כי ביום 17.1.18 קיבל הודעה על כך שנשפט בהיעדרו וכי נגזר עליו קנס מוגדל. לאור האמור ביקש לבטל את פסק הדין ולקבל יומו בבית המשפט.

4.         המשיבה התנגדה לבקשה. טענה כי הזימון לדיון נשלח למבקש כדין ולא נדרש על ידו ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו. בנוסף, טענה כי המבקש לא הציג כל טיעון מוכח לעיוות דין.

2

5.         לאחר ששקלתי טענות המבקש החלטתי לדחות הבקשה.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         משלוח ההזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש" ומכאן שקמה חזקת המסירה. המבקש לא הפריך את חזקת המסירה ולמעשה כלל לא התייחס בבקשתו לאישור המסירה.

8.         מעבר לכך, המבקש לא הציג טענות הגנה כלשהן ולא פירט כיצד הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עיוות דין. יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש אינו חורג ממתחם העונשהנהוג לעבירה מסוג זה.

9.         לאור כל האמור הבקשה נדחית.

10.       בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

הנאשם ישלם הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 28.3.18 על פי שובר שיונפק לו במזכירות בית המשפט.

11.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים ותוודא קבלתה בידי המבקש.

3

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ח, 05 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.