1

1.     בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר נאשם ביום 13.11.13, כדין. התביעה מתנגדת לבקשה ובצדק.

2.     המדובר בעבירה של נהיגה בשכרות. הנאשם קיבל לידיו כתב אישום המהווה הזמנה לדין.

3.     אין לנאשם על מי להלין אלא על עצמו. אי התייצבות, רואים אותה, כהודייה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר [עיין: רע"פ 2584/09 אהרון בהרי נ' מ"י, כב' הש' א. א. לוי, 26.3.09, רע"פ 206/10 ג'אבר אל שייך נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 5.10.10].

אין בטענה של אי הבנה כשלעצמה כדי להצדיק היעדרות מן הדיון, קבלת טענה מעין זו יש בה כדי לאיין את תכליתו של סעיף 240(א)(1) (עיין: רע"פ 2673/11 מיטל זימנר נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 12.4.11).

4.     המבקש לא מעלה בבקשתו כל טענת הגנה לגופו של עניין (עיין: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מ"י, הרכב הש': א. ברק, ת. אור, א. מצא, 2.10.03).

5.     העונש שהוטל תואם את פסילת המינימום שקבע המחוקק בצד העבירה. עוד יצוין כי בית המשפט התחשב בפסילה המנהלית אותה ריצה הנאשם.

6.     אין עיוות דין.

7.     הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ט סיוון תשע"ד, 17 יוני 2014, בהעדר הצדדים.