1

קראתי את נימוקי הבקשה ולהלן החלטתי -

בקשת המבקש עוסקת באירוע אשר התרחש לפני כחמש שנים בשנת 2010.

המבקש קיבל לידיו זימון למשפט וטוען כי זימונו התייחס למשפט אשר אמור היה להתנהל בשנת 2016 (!!!).

מעבר לחוסר ההיגיון הבסיסי שבהנחה זו, מבט בדוח שהציג המבקש כראייה לטענה זו, אינו מגלה כי זה התאריך אשר נרשם.

לכל היותר ניתן היה לטעות בין 2010 ובין 2011, וככל שהייתה אי הבנה של המבקש, היה עליו להגיע לבית המשפט או למשטרה ולברר את חוסר הבהירות.

בחירת המבקש שלא להתייצב ולהמתין לשנת 2016, נעדרת הגיון בעיני ואינה מצדיקה את אי ההתייצבות ביום הדיון אשר נקבע.

לגופן של ראיות (כפי שהוצגו בבקשה), לא מצאתי כי נגרם למבקש כל עיוות דין מעצם הרשעתו.

המדובר בהרשעה הנשענת על מסד ראיות איתן וגם רף הענישה אשר נגזר תואם את מתחם הענישה הנוהג.

2

גם השיהוי שבהגשת הבקשה הופך אותה לבלתי סבירה, וגם מטעם זה, אין לה כל הצדקה.

בנסיבות אלה , דין הבקשה להידחות.

יחד עם זאת, ומאחר והמבקש היה בלתי מורשה לנהיגה ביום מתן גזר הדין, אני קובע כי פסילתו בפרשה זו תימנה מיום , 10.1.11 - יום גזירת דינו.

מזכירות בית המשפט תשלח למשרדו של ב"כ המבקש אישור הפקדה בהתאם.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ה, 23 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.