בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 02.04.2023.

1.         המבקש קיבל לידיו דו"ח מסוג הזמנה לדין שמספרו 61124071624 המייחס לו עבירה שבוצעה ביום 01.12.2021 של נהיגה באופניים עם מנוע עזר בלי שעבר הכשרה מתאימה בניגוד לתקנה 39טז(3) לתקנות התעבורה.

2.         ביום הדיון לא התייצב המבקש בבית המשפט ומשכך נשפט בהעדרו ונגזר עליו קנס בסך 1,000 ₪.

טענות הצדדים

3.         לטענת המבקש הוא נעדר מהדיון עקב מחלה.

4.         המבקש טען כי הוא שלח בקשה לדחיית הדיון למזכירות בית המשפט אליה צורף אישור מחלה. לטענתו, נאמר לו על ידי המזכירות כי הדיון נדחה ליום 20.9.23.

5.         המשיבה טענה כי המבקש לא צירף לבקשתו אישור מחלה או לחילופין לא הסביר מדוע לא הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון עליו ידע.

6.         לעניין עיוות הדין טענה המשיבה, כי מדובר בגזר דין סביר שאינו חורג ממתחם הענישה הנוהגת ומכאן שלא התקיים גם "עיוות דין" בעניינו של המבקש.

דיון והכרעה

7.         הבקשה הוגשה ללא תצהיר ודינה להידחות על הסף בשל כך. למעלה מן הצורך בחנתי את הבקשה לגופה.

8.         סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע כי באין הוראה אחרת בחוק, דרך המלך בהליכים פליליים מורה על קיום דיון בעניינו של נאשם. כדברי כב' השופט שהם בע"פ 1903/99 חסין נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 7.4.2008):

"העיקרון המנחה בהליכים פליליים- אשר יש הסבורים כי ניתן לו אף מעמד חוקתי- הוא כי דיון יתקיים בנוכחות הנאשם, נוכחות זו דרושה לשם קיומו התקין של המשפט כמו גם לשם מראית פני הצדק והבטחת אמון הציבור בהגינות ההליך הפלילי".

9.         לכלל זה קיימים מספר חריגים שאחד מהם מעוגן בסעיף 240(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") הקובע כי בעבירות הקלות המוגדרות בו, ניתן לדון את הנאשם שלא בפניו, ככל שבית המשפט סבור כי לא ייגרם לו בכך עיוות דין.

10.       כאשר נאשם הוזמן לדיון כדין ואינו מתייצב רואים אותו כמודה בעובדות הנטענות בכתב האישום.

11.       סעיף 130 (ח) לחסד"פ קובע כי נאשם שאינו מתייצב למשפטו ונדון בהעדרו רשאי לבקש ביטול פסק דין, אולם יהיה עליו להוכיח אחד משני תנאים חלופיים. תנאי אחד הוא כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו והתנאי השני הוא כי ביטול פסק הדין דרוש כדי למנוע עיוות דין.

ולעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 29.12.09) בו נקבע כי:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982".

קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש

12.       על פי אישור המסירה שצורף לתגות המשיבה , ההזמנה לדין נמסרה לידי מיופה של המבקש ביום 25.12.2023 וגם המבקש לא כפר בעובדה כי ידע על מועד הדיון.

13.       המבקש לא פירט בבקשתו מתי היגיש את בקשת הדחיה ולא צירף לבקשתו את הבקשה והאישור הרפואי שצורף לה. המבקש אף לא צירף אסמכתא המעידה על הגשת בקשה כלשהי למזכירות בית המשפט. מעיון בתיק עולה כי לא הוגשה בקשה ולא ניתנה החלטה אחרת בתיק זולת פסק הדין שניתן בהעדר המבקש ביום הדיון. (השוו 7122/07 טהא חיר נ' מדינת ישראל מיום 15.1.2018).

14.       המבקש לא פירט בבקשתו את מצבו הרפואי שמנע ממנו להתייצב לדיון ולא הגיש כל אסמכתא רפואית לכך. משלא עשה כן אין לו אלא להלין על עצמו

בנסיבות אלה אני קובעת כי ההזמנה לדיון נמסרה למבקש כדין וכי לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו בדיון.

חשש לעיוות דין

15.       גם במצב בו לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש ניתן לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו ובלבד שהדבר דרוש לשם מניעת עיוות דין (רע"פ 6165/17 סעדא נ' מדינת ישראל מיום 24.4.2018).

16.       ככלל, ביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של נאשם בשל החשש לעיוות דינו יעשה לאחר שהצביע על שיקולים כבדי משקל העשויים להביא לשינוי תוצאות פסק דינו (רע"פ 1911/18 עמיד גיש נגד מדינת ישראל מיום 27.5.2018).

17.       המבקש לא כפר בעבירה. כמו כן העונש שהוטל על המבקש, הקנס הקבוע בחוק ולא מעבר לכך. במידה ויוכיח הנאשם כי במועד ביצוע העבירה עבר הכשרה מתאימה לרכיבה על אופניים עם מנוע עזר תישקל בקשתו מחדש.

לפיכך אני קובעת כי אי ביטול פסק הדין לא יגרום לחשש לעיוות דין למבקש.

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אייר תשפ"ג, 16 מאי 2023, בהעדר הצדדים.