1

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבות הנאשם (להלן: המבקש) לדיון.

המבקש הועמד לדין על עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר. ההזמנה שנשלחה אליו לדיון חזרה בציון "לא נדרש" והמבקש לא התייצב לדיון שנקבע ועל כן נשפט בהיעדרו.

המבקש טוען כי לא קיבל הזמנה לדיון (אליו לא התייצב) וכי בטופס אישור מסירת ההזמנה, שחזר כאמור בציון "לא נדרש", נפלו פגמים מפגמים שונים לרבות אי ציון כי דוור ביקר במענו של המבקש והזמין אותו לסור לקבל את ההזמנה בסניף הדואר. המבקש טוען כי לא חטא בדבר והוא עומד על חפותו.

התביעה מתנגדת לבקשה.

דיון והכרעה

החלטתי לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין.

2

שני טעמים עשויים להצדיק ביטולו של פסק דין שניתן עקב אי התייצבות הנאשם: 1. מתן הסבר סביר לאי התייצבות הנאשם; 2. הנחת תשתית לחשש כי הותרת פסק הדין נגד הנאשם תגרום לעיוות דינו.

טענותיו של המבקש בנוגע לחשש מגרימת עיוות דין אם יוותר פסק הדין על כנו אינן משכנעות שכן הן נטענו בעלמא, כסיסמאות, ללא תשתית מינימלית הנוגעת לנסיבות המקרה.

אשר לסיבה לאי התייצבות המבקש לדיון. המבקש ציין אמנם כי לא קיבל הודעה על הדיון אך בכך אין רבותא שכן ההזמנה חזרה בציון "לא נדרש". השאלה היא, האם די בהצגת ליקויים באישור המסירה על מנת לעמוד בנטל הרובץ לפתחו של המבקש להראות כי אי דרישת ההזמנה נבעה מסיבות שאינן תלויות בו. במקרה זה שוכנעתי כי כך הדבר. הדוור לא סימן בטופס כי ביקר בביתו של המבקש והותיר הודעה המזמינה את המבקש לדרוש את ההזמנה בסניף הדואר. משכך קיים קושי לקבוע כי הימנעות המבקש מלסור לקבל את ההזמנה עולה כדי הימנעות מלדרוש את ההזמנה שכמוה כהזמנה כדין.

לאור האמור אני מקבל את הבקשה ומבטל את פסק הדין. אני קובע את התיק להקראה ליום 20.12.17 שעה 08.30

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט' כסלו תשע"ח, 27 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.