1

1.     בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 21.05.18 בהעדר. התביעה מתנגדת לבקשה.

2.     המבקש הורשע בהעדרו בעבירה של נהיגה תוך שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית.

3.     למבקש נשלח הזמנה לדיון בדואר רשום שלא נדרשה על ידו (בתיק אישור מסירה שחזר בציון "לא נדרש"). בהתאם להוראות החוק, אי דרישת דבר דואר רשום מקימה חזקת מסירה כקבוע בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד- 1974 וכמוה כמסירה כדין (עיין: רע"פ 3202/16 אבי בן נחום נ' מ"י, הש' א. שהם, 18.5.16).

4.     בבקשה דנן, המבקש טוען, כי לא קיבל הזמנה לדיון. בהינתן אישור המסירה בתיק - הנטל על כתפי המבקש להוכיח שאי שקבלת הדואר אינו נעוץ בהימנעותו מלקבלו. המבקש טען טענה כללית על אי קבלת דבר הדואר ולא עמד בנטל ההוכחה.

2

5.     משהמבקש לא התייצב לדיון שהתקיים בעניינו, הוא נשפט בהעדר כדין, שכן אי התייצבות רואים אותה כהודיה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר.

6.     המבקש לא הצביע על הגנה כלשהי לגופו של עניין.

7.     הבקשה לא הוגשה בהתאם לכללי הגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהעדר הקבועים בסעיף 130 לחסד"פ , רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , וע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18) ודי בכך כדי להביא לדחייתה.

8.     אין עיוות דין, העונש שנגזר על המבקש הולם את העבירה.

9.     אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, ז' תמוז תשע"ח, 20 יוני 2018, בהעדר הצדדים.