1

מונחת לפניי בקשה לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהעדר הנאשם.

המבקש קיבל לידיו הזמנה לדין וכתב אישום בגין ביצוע עבירה של נהיגה במהירות מופרזת של 112 קמ"ש במקום 80 קמ"ש, וזאת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961.

המבקש לא התייצב במועד אליו זומן ולכן נשפט בהיעדרו ונגזר דינו לתשלום קנס בגובה 2,000 ₪ בארבעה תשלומים חודשיים החל מיום 10/6/14 ולפסילה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

המבקש עותר לביטול פסק הדין שכן לטענתו לא התייצב בזמן לדיון שכן בטעות חשב שהדיון יתקיים בשעה 10:00 במקום בשעה 09:30.

הלכה פסוקה היא שטעות אינה עילה לביטול גזר דין, "פתיחת פתח שכזה לציבור "השוכחים" או "הטועים" למיניהם... תביא להצפה בלתי נסבלת של בתי המשפט, העמוסים ממילא ושלא לצורך". (ראה ע"פ (ים) 2161/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל, מיום, 29/07/08).

לגופה של העבירה, הנאשם טען בבקשתו כי לא הוא זה שביצע העבירה שכן רכבו נגנב, והגנב הוא זה שנהג ברכב וביצע העבירה. אין בידי לקבל טענה זו שכן הנאשם הגיע בגפו לבית המשפט, כאשר לכאורה הוא מכיר את מי שטען כי רכבו נפגע על ידי רכב הנאשם בתחנת דלק, וללא כל מסמך המאשש טענותיו כי רכבו נגנב. בנסיבות אלה, הרי שהרשעתו בעבירה בדין היא מכוח חזקת הבעלות המטילה אחריות על בעל הרכב, גם אם הוא לא ביצע העבירה אלא אדם אחר, כאמור בסעיף 27ב' לפקודת התעבורה, תשכ"א- 1961.

2

למעלה מן הצורך, אציין כי העונש שהושת עליו אינו חמור, ועל כן השארת גזר הדין על כנו אינה מהווה עיוות דין.

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ד' אייר תשע"ד, 04 מאי 2014, בהעדר הצדדים.