1

הנאשמת עותרת לביטול פסק הדין שניתן נגדה ביום 30.4 בהעדר התייצבות לדיון.

הנאשמת טוענת כי לא קיבלה את הזימון לדיון, ועל פי אישור המסירה שבתיק, הזימון שנשלח הוחזר ע"י הדואר בצירוף הערה "לא נדרש". המדובר בזימון כדין ואין די בטענה כללית כי הזימון לא התקבל, אלא שיש להראות מדוע לא הייתה פנייה לסניף הדואר לקבלתו, וזאת במיוחד כאשר המדובר בזימון שנשלח לכתובת מלאה, לרבות מס' תיבת דואר כמו במקרה דנן.

ראו לעניין זה פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם.

לגופו של עניין טוענת הנאשמת כי לא היא שנהגה ברכב במועד הרלוונטי וכי מדובר בעונש מירבי אשר גורם לה לעיוות דין עקב נחיצות רשיונה. אין המדובר בטענות המבססות חשש ממשי לעיוות דין.

2

אמירה כללית כי לא הנאשמת היא שנהגה ברכב בוודאי אינה טענת הגנה אשר יכולה לסתור את חזקת הבעלות שבחוק, בהעדר פרטים של מי שנהג בפועל וכאשר אין תצהיר של אותו נהג המסביר את נהיגתו באותו יום, וגם לכך התייחס בית המשפט העליון בעניין סאלם הנ"ל.

אף הטענה כי מודבר בענישה מחמירה אינה יכולה להתקבל. המדובר בנהיגה במהירות של 54 קמ"ש מעל למותר בדרך עירונית, תוך חציית צומת מרומזר באור ירוק, עובדה המוסיפה לדעתי נסיבה לחומרה, והעונש שהוטל על הנאשמת בוודאי שאינו חמור יחסית לגזרי דין אחרים באותן נסיבות. ראו לדוגמא אחת מני רבות רע"פ 330/04 שמעון לוצקי נ' מדינת ישראל, שם אושר עונש פסילה בן ארבעה חודשים בעבירה דומה ורע"פ 3503/15 דומניק ג'וזף נ' מדינת ישראל שם נהג הנאשם, בעל עבר נקי, במהירות של 126 קמ"ש בדרך בה המהירות המותרת היא 70 קמ"ש, הוטל עליו עונש פסילה בן 45 ימים. בית המשפט העליון קבע כי מדובר "בתוצאה מתבקשת, מידתית וראויה", על אף הפגיעה האפשרית בפרנסתו של הנאשם.

אשר על כן, הבקשה - כפי שהיא - אינה מגלה והיא נדחית בלא צורך בתגובה מצד המאשימה.

ניתנה היום, ז' סיוון תשע"ח, 21 מאי 2018.