בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם. הנאשם זומן למשפטו כדין באופן בו זימון למשפטו נמסר לו ידנית ע"י השוטר וקיים צילום ממצלמת הגוף של השוטר, המאשר זאת.

על ענייננו חלה הוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],

כדי שיבוטל פסק דין הנובע ממשפט אליו לא התייצב נאשם שזומן כדין יהיה על המבקש להראות טעם ממשי אשר מנע ממנו את היכולת להתייצב או להגיש בקשת דחייה מנומקת מבעוד מועד.

לחליפין עליו להראות כי נגרם לו עיוות דין כתוצאה מהחלטת בית המשפט. המבקש יכל להתקשר למפנ"א ולברר עימם מה מועד הדיון.

בית המשפט העליון קבע ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נגד אמנון סאלם הלכה ברורה ביחס לנטלים בהם צריך לעמוד מבקש בבקשה מסוג זה כדי שפסק דין אשר ניתן בהעדרו יבוטל.

בית המשפט העליון אף קבע כי דיון בנוכחות הצדדים בבקשה מסוג זה הוא החריג ולא הכלל.

חובה על המבקש להצביע על סיבה המצדיקה את אי התייצבותו לדיון ולחליפין להראות כי נגרם לו עיוות דין וזאת אגב הצבעה על נימוקים כבדי משקל שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה.

טענת המבקש לפיה, לא הבין מהשוטר כי עליו להתייצב לדיון, אינה מהווה נימוק המצדיק את ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הנאשם. שכן ניתנה לו הזמנה באופן ידני .

העלאת טענה כללית כי נגרם למבקש עיוות דין, אינה מהווה ראייה לעיוות דין שלכאורה נגרם לו.

אין בענישה שנגזרה משום חריגה ממתחם העונש הרלוונטי לעבירה שבוצעה בנסיבותיה.

הבקשה אינה עומדת בתנאי המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך ביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם.

ככל שיציג המבקש מסמך לפיו ביום האירוע לרכב בו נהג היה מבחן רישוי כדין, הרי שיהיה טעם לבקשה זו. אולם, בסיטואציה בה נהג המבקש רכב שלא עבר מבחני רישוי יותר מארבע (!) שנים, אין המדובר בענישה קשה אלא בענישה ראוייה ואף קלה.

בנסיבות אלה, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ה אייר תשפ"ג, 16 מאי 2023, בהעדר הצדדים.