1

בפתח החלטתי אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם בתיק זה וזאת מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סטייה מנתיב נסיעה בניגוד לתקנה 40(א) בתקנות התעבורה.

מטעם המדינה העיד ע.ת 1 (שוטר) כעד בודד.

בהתאם לעדותו של ע.ת 1 התרחש האירוע נשוא כתב האישום באזור צומת חברון עת ראה את הנאשם סוטה מנתיב נסיעתו וגורם להפרעה לתנועה.

בעדותו בפני, חזר העד על גרסתו אותה תעד גם במסמך ת/1 המתאר בתמצית את מהלך האירוע.

על פניו עדותו של ע.ת1 נמצאה על ידי אמינה ולא מצאתי בה סתירות או סימן אחר לאי אמירת אמת.

הנאשם מצדו העיד, וטען כי המדובר באירוע אשר התרחש במקום אחר לחלוטין.

בהתאם לעדותו עסק בהסעת עובדים לבית החולים סורוקה, ועת יצא מתחנת איסוף באזור נווה זאב לפני כיכר עוכב על ידי השוטר.

הנאשם מתאר נסיעה אשר לא גרמה להפרעה לאיש עם ניסיון השתלבות מימין לשמאל ולא משמאל לימין כפי שתיאר השוטר.

2

עדות הנאשם לא נסתרה בכל דרך בחקירתו הנגדית. הנאשם דבק בגרסתו ולא הוכח בכל דרך כי גרסתו שקרית.

אם לא די בכך, הנאשם תמך עדותו בנוסע אשר היה ברכבו אשר אישר את גרסת הנאשם וטען כי מהלך האירוע היה כפי שתיאר הנאשם בפני.

גם ע.ה 1 טען למיקום שונה של האירוע ולמהלך השתלבות מימין לשמאל ללא כל הפרעה לתנועה.

עדות זו של ע.ה 1 לא נסתרה בראייה אחרת ולא מצאתי כל סיבה לקבוע ששקרית היא.

בע"פ 7220/05 , האני נימר נגד מדינת ישראל, (פורסם במאגר נבו) קבע בית המשפט העליון לעניין קיומו של ספק סביר:

"ספק סביר מתקיים כאשר ניתן להסיק מהראיות מסקנה המתיישבת עם חפות הנאשם שהסתברותה אינה אפסית אלא ממשית. גם כאשר גרסה מרשיעה נמצאת אמינה בעיני בית המשפט, על ביהמ"ש לשקלל בזהירות את משקלן של התמיהות הנותרות, ולבחון האם יש בהן כדי להעלות ספק סביר, או שמא הן מצויות בשוליו של האירוע העברייני, ואינן מטילות ספק בגרעין המהותי המפליל המצוי בתשתית הראייתית שניתן בה אמון."

מאחר ובפרשה זו הצליח להראות הנאשם ספק סביר באשר להתרחשות הגרסה אותה תיאר ע.ת 1, ומאחר וגרסת הנאשם נתמכה בעדות טובה נוספת, אני קובע כי המדינה לא עמדה בנטל ההוכחה הפלילי המחייב הוכחת אישום מעבר לכל ספק סביר.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ה , 11 פברואר 2015, במעמד הצדדים