1

כלפי הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי בעת שרכב על אופנוע בצומת הרחובות דרך בגין וגבעת התחמושת בת"א לא ציית הוא עפ"י הטענה לתמרור 815 שסומן על פני הכביש וזאת בכך שעבר על השטח המסומן,בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר במיוחס לו ולנוכח כפירתו נקבע והתקיים דיון הוכחות.

מטעם התביעה העיד השוטר מר טקה נתן (ע.ת.1) ובמסגרת עדותו הוגשו הדו"ח שערך (סומן ת/1) וכן מזכר שערך (סומן ת/2).

מטעם ההגנה העיד הנאשם מר סטיבן סלח מועלם (ע.ה.1).

2

מסקנתי בעקבות מתן הדעת לראיות ולעדויות וכן לסיכומי הצדדים הינה כי עלה בידי התביעה להוכיח כדבעי את אשר יוחס לנאשם.

אסביר ואנמק :

הנאשם בחר לחקור את השוטר בבית המשפט בחקירה נגדית קצרה ובלתי ממצה אשר לא היה בה כדי לסתור את טיב תצפית השוטר ויכולת ההבחנה שלו באשר פירט כי הבחין ואכף.

יתרה מכך: מעדותו ומדבריו של הנאשם עצמו בבית המשפט עולה כי היה למעשה שדה ראיה פתוח בינו לבין השוטר ,וממילא אם כך גם בין השוטר לבינו.

כוונתי לכך שהנאשם עצמו גרס שיכול היה הוא לראות את השוטר ואף עוד ממרחק רב.

כאמור - אם יכול היה הנאשם כגירסתו להבחין בנקל בשוטר אזי יכול היה מן הסתם גם השוטר, באותו קו ראיה, להבחין בנאשם ובהתנהלותו.

לא נסתרה גירסת השוטר על כי האירוע התרחש באור יום ובראות טובה.

למעשה, את מזג האויר הטוב הזכיר גם הנאשם בדבריו בבית המשפט בעמ' 3 שורות 26 - 27 לפרוטוקול).

לא מצאתי כי נסתרה גירסת השוטר על כי הוא עמד כשפניו לעבר הדרוש לאכיפה וכי היה בידו לראות ממקום תצפיתו את המתרחש.

השוטר גם ידע לתאר את שלבי מסלול התקדמותו של הנאשם על הכביש.

ניכר כי השוטר גם רשם באופן אובייקטיבי את דברי הנאשם על אתר על כי הוא, לדבריו לא נסע על שטח ההפרדה וכי גם יש לו,לדבריו ,מצלמות.

3

לא מצאתי כי היה כביכול ענין לשוטר להמציא מהרהורי ליבו את אשר כתב (לא נטען כי יש כביכול היכרות קודמת כלשהי בין הנאשם לשוטר) וגם אין בידי יסוד להסיק - עפ"י התרשמותי הישירה מעדות השוטר ובהינתן מהות חקירתו הנגדית - כי השוטר נקלע כביכול לטעות בהבחנה.

לאור כל המפורט לעיל, ואף כאשר אני שם לנגד עיני את זאת שאך עדות יחידה מצויה בפני מטעם התביעה, אני מוצא לקבוע כאמור שהתביעה עמדה כנדרש בנטל ההוכחה בתיק זה.

הנאשם מורשע לפיכך בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

ניתנה היום, 22 אפריל 2018, במעמד הצדדים.