1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבות הנאשם לדיון.

ביום 9.6.16 נרשמה לנאשם הזמנה לדין שעניינה נהיגה ברכב שנמסרה לגביו הודעת איסור שימוש. הנאשם טען כי יום לאחר הורדת רכבו מן הכביש (ביום 16.11.15) תוקנו הליקויים והרכב נמצא תקין. לטענתו, לא ידע כי עליו לפנות למשרד הרישוי. לבקשת התביעה נקבע התיק לתזכורת תביעה במעמד התביעה בלבד. התביעה שקלה עמדתה הודיעה, במעמד צד אחד, כי היא מבקשת להמשיך בהליך. התיק נקבע להקראה ליום 28.11.16. ההזמנה לדיון זה נשלחה למבקש וחזרה בציון "לא נדרש" ובעקבות זאת נשפט הנאשם בהיעדרו.

הנאשם טוען כי ציפה לקבל תגובה מן התביעה בדבר ממצאי בדיקתה ומכיוון שלא קיבל הניח כי העניין הסתיים. רק במקרה נודע לנאשם כי דינו נגזר בתיק זה ומכאן הבקשה. לבקשה צורף בין היתר אישור בוחן כי בדק את הרכב ביום 17.11.15 ומצאו תקין.

התביעה מסכימה לביטול גזר הדין אך לא לביטול הכרעת הדין.

2

דיון והכרעה

לטעמי דין הבקשה להתקבל.

מן הבקשה לא ברור מדוע נרשמה הודעת איסור שימוש לרכב הנאשם ביום 16.11.15 אולם ברור כי כבר למחרת, 17.11.15 נמצא הרכב תקין על ידי בוחן משרד הרישוי. בנקודת זמן זו זכאי היה הנאשם, אילו פעל בהתאם להוראות שנרשמו באישור בוחן משרד הרישוי, לסור למשרד הרישוי ולבטל את ההודעה. עם זאת, ומכיוון שהרכב היה תקין כאמור לובש מחדל הנאשם אופי טכני בלבד. איש מן הצדדים לא טען ולא הראה כי לאחר יום 17.11.15 היה בסיס לחידוש רישום הודעת איסור שימוש או הותרת ההודעה הקיימת על כנה.

בנסיבות אלה אני סבור כי הותרת פסק הדין נגד הנאשם עשויה לגרום לו עיוות דין ועל כן דין פסק הדין כולו - ולא רק גזר הדין - להתבטל וכך אני מורה. אני קובע את התיק להקראה ליום 11.5.17 שעה 08.30.

המזכירות תעביר עותק החלטה זו לצדדים.

ניתנה יום, י"ז אדר תשע"ז, 15 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.