1

הנאשמת מבקשת ביטול פסק דין שניתן ביום 10.1. הבקשה - כפי שהיא - אינה מגלה עילה ואינה מצריכה תגובת המאשימה.

הנאשמת מאשרת כי זומנה לדיון אולם מסבירה שלא התייצבה מאחר וסברה כי האישום הוסב על שם הנהגת בפועל.

כבר נקבע לא אחת כי מי שמבקש ביטול פסק דין מחוייב לפרט את הגנתו ואין די בטענות כלליות. אמירה כגון "אדם אחר" הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי אינה מקימה חשש ממשי לעיוות דין ואינה מצדיקה כשלעצמה ביטול פסק דין וראו לעניין זה פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם:

"אין די בהכחשת העבירה בכדי להקים חשש לעיוות דין. בעניין סמארה, טען המבקש כי אדם אחר נהג ברכבו במועד ביצוע העבירה, ולראיה צורף תצהירו של אותו אדם. נקבע, כי אין בכך די על מנת לבסס טענה של עיוות דין, שכן "תצהירו של מר יוסף סמארה, אשר ממנו עולה כי הוא ביצע את העבירה, הינו תצהיר סתמי, ואין בתוכנו כדי להעיד באילו נסיבות בוצעה העבירה, וכיצד זכור למגיש התצהיר מה היו מעשיו... כשנה טרם הגשתו של התצהיר"

2

ואם תצהיר של אחר המקבל אחריות לעבירה אין בו כדי להצדיק "באופן אוטומטי" ביטול פסק דין, בוודאי שאין די בטענה כללית, בלא פרטי אותו נהג ובלא תצהיר כלשהו.

ניתנה היום, ז' סיוון תשע"ח, 21 מאי 2018.