1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 13.11.22 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של שימוש בטלפון בזמן נהיגה ונגזר עליו קנס בסך 2,000 ₪.

3.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

5.         המבקש זומן כדין, לאחר שבמועד ההקראה כפר בעובדות כתב האישום, התיק נקבע לשמיעת ראיות בנוכחותו והוא אף הוזהר בדבר חובת התייצבותו ותוצאות אי התייצבותו לדיון. באשר לטענת המבקש כי לא ידע אודות מועד הדיון וסבור היה כי יקבל זימון לדיון, הלכה פסוקה היא כי טעות אנוש או שכחה אינם מהווים סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

6.         נתתי דעתי לטענות ההגנה שהעלה המבקש אך טענות אלה לא נתמכו באסמכתאות כלשהן. משנקבע הדיון לשמיעת הראיות וניתנה לו הזדמנות להעלות טענותיו והוא לא התייצב לדיון, אין לו להלין אלא על עצמו. עוד יצויין כי אי התייצבותו של המבקש לדיון אף גרמה לבזבוז זמנו של בית המשפט ובעלי דין אחרים.

עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש, בשים לב לעברו התעבורתי, אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

7.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

8.         בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

המבקש ישלם הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 16.4.23.

9.         המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, א' ניסן תשפ"ג, 23 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.