1

הנאשמת זכאית מחמת הספק

כנגד הנאשמת נרשמה, ביום 1.3.17, הודעת תשלום קנס בגין אי ציות לתמרור 431 (להלן - הדו"ח), עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961.

הנאשמת כפרה באישום המיוחס לה.

מטעם המאשימה, העיד רס"ר ישראל צחי, עורך הדו"ח והוגשו הדו"ח שסומן ת/1 וכן דו"ח פעולה, שסומן ת/2.

מטעם ההגנה, העידה הנאשמת בלבד.

על פי גרסת המאשימה, ביום 1.3.17,בסמוך לשעה 17:30, נהגה הנאשמת ברכב בבני ברק, ברחוב רבי עקיבא ובהגיעה לצומת עם רחוב מצדה, נצפתה על ידי העד כאשר היא מבצעת פנית פרסה, בניגוד לתמרור 431, המוצב על אי התנועה משמאל והוא תקין ונראה לעין.

העד הורה לנאשמת לעצור את הרכב ורשם מפיה את הדברים הבאים:" לא נתת לי אפשרות לבצע פרסה. רק צעקתם עלי, תקפתם אותי ואני אדם שמקבל טראומות מצעקות וחקירות ואני בהריון".

בהמשך, כמפורט ב-ת/2, נוכח סירובה של הנאשמת להזדהות, היא עוכבה לתחנת המשטרה והתפתח דין ודברים, לרבות התנגדות פיזית, בינה לבין העד ושוטרת שהייתה אתו.

2

הנאשמת העידה להגנתה ועל פי גרסתה נהגה במקום האמור, אך לא הגיעה מרחוב רבי עקיבא ולא חלפה על פני התמרור שבנדון, כאשר נכנסה לתחנת הדלק. הנאשמת טענה כי העד תקף אותה ולא הזדהה. עוד טענה הנאשמת, כי אין לה עדים למקרה, כיוון שהעד איים על אזרחים שרצו למסור לה פרטיהם.

לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשמת עברה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום וזאת מבלי להידרש להמשך האירוע ולהיבטים הנוספים שלו.

ב-ת/1, לא ציין העד את שמה של שוטרת נוספת שהייתה איתו באירוע ולכן, לא נרשמה זו כעדת תביעה בכתב האישום ולא העידה בבית המשפט. מאידך, שמה של השוטרת נרשם ב-ת/2 כמי שהייתה לצידו של העד, בעת שהבחין באירוע ולא ברור מדוע, בנסיבות אלה, לא ערכה כל תרשומת.

אם לא די בכך, הרי שרק לאחר שת/2 הוגש לבית המשפט, התברר כי המסמך לא היה מצוי כלל בתיק החקירה והובא על ידי העד עצמו ביום הדיון.

נוכח כל האמור, לא ייתכן ספק כי הגנתה של הנאשמת נפגעה, ברמה המצדיקה זיכויה מהמיוחס לה בכתב האישום וכך אני מורה.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

מורה על ביטול הדיון. המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ח, 21 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.