1

בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו של הנאשם.

הנאשם טוען כי לא ידע על מועד הדיון וכי לא ביצע את העבירה הנטענת.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המאשימה ובמסמכי התיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

2

עיון במסמכי התיק מלמד כי ההזמנה לדיון בו נשפט הנאשם בהיעדרו (22.11.20), חזרה בציון "סרב לקבל, הודבק". הנאשם לא התייחס לאישור מסירה זה ולא סתר אותו. ודוק, אישורי המסירה אליהם התייחס הנאשם קשורים לדיונים שלא התקיימו. מאחר והנאשם לא סתר את אישור המסירה לדיון שהתקיים, הרי שחזקת המסירה מתקיימת והיעדרות הנאשם מהדיון אינה מוצדקת.

מעבר לאמור, בחינת אישור המסירה של גזר הדין מלמד כי הוא נמסר למי מבני משפחתו של הנאשם ביום 26.11.20. נוכח האמור, הרי שבהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, היה על הנאשם להגיש בקשתו זו תוך 30 ימים מהמועד האמור. זאת לא עשה הנאשם ואין לו להלין אלא על עצמו.

בנוסף, פרט לטענה כללית בדבר הכחשת העבירה הנאשם אינו טוען ואינו מבסס קיומו של חשש לעיוות דין. כידוע, לא די בטענה כללית לעניין זה.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ל' אב תשפ"א, 08 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.