1

1.         המבקש נשפט בהיעדרו והורשע בעבירה של אי ציות לאות שניתן לו על ידי שוטר. המבקש טוען כי בתקופה הרלוונטית היה נתון בהליכים לסגירת עסק ונשמט מזיכרונו דבר הדיון. המשיבה טוענת כי אין לקבל את הבקשה שכן המבקש ידע על הדיון .

2.         שני טעמים עשויים להצדיק ביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר נאשם. האחד, הוא הצבעה על טעם סביר לאי התייצבות הנאשם לדיון. האחר, ביסוס חשש מפני עיוות דין היה ופסק הדין יישאר על כנו. במקרה שלפני לא שוכנעתי כי מתקיימים מי מן הטעמים האמורים ואפרט.

2

3.         אין חולק כי המבקש ידע על מועד הדיון אלא שמפאת צרות שפקדו אותו באותה עת נשתכח דבר הדיון מליבו. על כך נאמר כי "משקיבל הנאשם את ההודעה על מועד המשפט, ניתנה לו בכך ההזדמנות הנאותה שיהיה לו, כדברי הסניגור המלומד, יומו בבית המשפט. אם שכח את מועד המשפט, אין לו אלא להלין על עצמו. השכחה אינה אלא אחת מן הצורות של חור תשומת הלב או של הרשלנות, וערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת, הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות. מערכת המשפט חייבת לשאוף לכך, כי המשפטים יתנהלו כסדרם ובמועד שנקבע להם מעיקרא, וכי לא יתפתח או יתרחב הנוהג של דחיות מיותרות או של דיון כפול ללא צורך, שיש בהם כדי להעמיס על קופת הציבור בכלל ועל בתי המשפט בפרט עומס נוסף, שאין הם יכולים לעמוד בו ואשר גם אינו מוצדק לגוף העניין. מי ששכח יישא בתוצאות שכחתו, ולא הציבור בכלל, ובתי המשפט בפרט, הם שיצטרכו ללכת עקב בצד אגודל אחרי מידת תשומת הלב, אותה מוכן פלוני לגייס במועד נתון לעניין ההליכים המשפטיים שנפתחו נגדו." ( ר"ע 418/85 רוקנשטיין נ' מ"י, פ"ד לט (3) 279 (1985)). לאור דברים אלה, אינני רואה מקום לראות בשכחת המבקש טעם סביר המצדיק את היעדרותו מן הדיון.

4.         המבקש לא טען במסגרת בקשתו כל טענה בעניין עיוות דין שייגרם לו היה ופסק הדין יישאר בעינו. בנסיבות אלה לא מצאתי מקום לדון בעניין זה אשר לא נטען על ידי המבקש.

5.         באין טעם סביר להצדקת אי התייצבות המבקש ובהיעדר חשש לעיוות דין היה ופסק הדין יוותר על כנו לא מצאתי עילה לביטול פסק הדין . הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ה, 04 מאי 2015, בהעדר הצדדים.