1

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקש לאחר שלא התייצב למשפטו.

בהתאם לחוק - סעיף 130 (ח) בחוק סדר הדין הפלילי:

" נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע".

2

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מד"י, קבע בית המשפט העליון שני מבחנים ובהתקיים אחד מהם יהיה מקום לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם (המבחנים נגזרו מסעיף 130 (ח) בחסד"פ):
 הראשון - קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש למשפטו.
 השני - גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.
 

בפרשה שבפני טוען המבקש כי טעה בתאריך הדיון.

טעות בתאריך הדיון אינה מצדיקה דיון מחודש בתיק.

המבקש לא הציג כל נימוק המראה כי נגרם לו עיוות דין מעצם הרשעתו או מרף ענישתו.

על פניו בוצעו העבירות המיוחסות למבקש ולא מצאתי בענישתו התואמת את ענישת המינימום הקבועה בחוק, משום ענישה היוצרת כלפיו עיוות דין.

אני מחליט לקבל את עמדת המדינה ומורה על דחיית הבקשה.

ניתנה היום, ה' טבת תשע"ח, 23 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.