1

השאלה בקליפת אגוז - האם שינוי של תמרור במקום פלוני מהווה שינוי בחוק?

נאשם קיבל דו"ח בגין נהיגה מהירות העולה על המותר. לטענת הנאשם המהירות המקסימאלית המותרת שצוינה על התמרור בעת בצוע העבירה הייתה 100 קמ"ש. הנאשם נהג במהירות 142 קמ"ש.

טרם ניתן פסק הדין שונה התמרור, התמרור שונה בכך שהמהירות המותרת בו הועלתה ל- 110 קמ"ש, משכך לדבריו אין המדובר עוד בעבירה המחייבת הליך בבית המשפט אלא מסוג ברירת משפט.

נשאלת השאלה מה הדין החל על הנאשם? האם השינוי במהירות הרשומה על גבי התמרור יש לה תחולה רטרואקטיבית? זו השאלה המשפטית שלפניו.

התשובה לכך פשוטה. על פי עמדת הפסיקה הרי ששינוי כלשהו במהירות התמרור בין אם מטיב עם הנאשם ובין לאו, אין בו לשנות את הנורמה המשפטית הנוהגת ואת העבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר. זאת מהטעם שתמרור מהווה תנאי עובדתי בלבד להפעלת הדין הנהוג. שינוי תמרור איננו שינוי חוק. זאת משום שהצבת תמרור איננה תקנה בת פעל תחיקתי שיש לה תחולה רטרואקטיבית. והכל כפי שיוסבר.

2

העובדות הרלוונטיות לעניינו וההליך המשפטי עד כה

כנגד הנאשם, גל כרמל, הוגש כתב אישום בגין עבירה נהיגה במהירות העולה על המותר, עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961. אין צורך בהליך זה להיכנס לכל הפרטים, ונתייחס רק לטענתו כי בכביש בו נתפס נוהג הועלתה המהירות המותרת מ - 100 קמ"ש ל - 110 קמ"ש. משכך הרי מדובר בברירת קנס בלבד. עוד אוסיף כי המאשימה חלקה עובדתית על דברי ההגנה, אולם משלא הביאה ראיות לכך, למרות שהתבקשה, מקובלת עלי גרסת הנאשם.

אציין כי לכך חשיבות רבה היות ולנאשם פסילה על תנאי בת ארבעה חדשים. אם מדובר בהזמנה לדין, מופעלת הפסילה. אם מדובר על ברירת קנס, הנאשם רשאי לשלם את הקנס ולהיפטר מכך.

הטענות המשפטיות של הצדדים

הסניגור בהתייחסותו בסיכומיו הוסיף כי בהתאם לסעיף 5 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), יש להחיל על הנאשם את הנורמה העונשית המקלה למפרע. זאת משום שתכליתו העיקרית של סעיף 5 לחוק היא למנוע עיוות דין. בעניין זה הפנה הסניגור לע"פ 4002/01 קורקין נ' מדינת ישראל, נו(4),250; לספרו של ש"ז פלר יסודות בדיני עונשין, עמ' 226- 227; מ"ח 8390/01 אקסלרוד נ' מדינת ישראל (מיום 17.1.2005), ועוד.

מכל אלה עולה לגרסתו שהיות וטרם ניתן פסק דין חלוט בעניינו של הנאשם, הרי הנאשם זכאי לעונש מקל- ברירת קנס. וזאת בהתאם לקבוע בסעיף 5 לחוק העונשין.

מנגד טוען ב"כ המאשימה כי המהירות המותרת במקום הופחתה ל- 80 קמ"ש, כך שהניסיון להחיל את סעיף 5 לחוק העונשין מתייתר בעניינו.

3

לא זו אף זו, טוען ב"כ המאשימה, גם אם נקבל את טענת ההגנה כי המהירות במקום הועלתה ל 110 קמ"ש, עדיין אין בכך להועיל לנאשם. שכן, לגישתו, הצבה של תמרור במקום מסוים או שינוי כלשהו בו ספציפית , אינו מהווה תקנה בת פועל תחיקתי אלא נורמה בלבד, ועל כן אין להחיל עליה את סעיף 5 לחוק העונשין. בעניין זה הפנה ב"כ המאשימה לע"פ 402/63 רונן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י, יח(3); בבג"ץ 508/83 מעוף נתיבי אוויר נ' שר התחבורה ואח', פ"ד לח(3) 533, ועוד.

השאלה שלפנינו נוגעת למהותו של תמרור שהוצב. האם מדובר בנורמה חוקית לגבי הנסיעה בכביש? או שמא רק ככלי עזר ונסיבה בלבד. ויצויין שלכל הדיעות הצבת תמרור איננה חקיקה ראשית. אף לדעת ההגנה אם כבר מדובר ב'תקנה'. ובפסיקה לענייננו מתייחסים אל תקנה שדינה כחוק כ - 'תקנה בת פועל תחיקתי'.

האם שינוי כלשהו בתמרור פלוני במקום ביצוע העבירה, מהווה הוראה בת פועל תחיקתי ?

(ודעת הפסיקה המפורשת היא כי לא כך הדבר)

בע"פ 213/56 היועץ המשפטי לממשלה נ' אלכסנדרוביץ, פ"די, כרך י"א; קבע בית משפט העליון שני מבחנים מצטברים להבחנה בין תקנה בת פועל תחיקתי לבין הוראה מינהלית שאינה בת פועל תחיקתי: ראשית, התקנה קובעת נורמה משפטית ומביאה לשינוי במשפט הנהוג. שנית, הנורמה צריכה להיות כללית, מופנית אל הציבור כולו או לפחות לחלק בלתי מסוים ממנו.

בעניינו, הרי ששינוי כלשהו בתמרור אינו יוצר נורמה משפטית שיש בה כדי להביא לשינוי במשפט ובדין הנהוג. התאם למבחן הראשון שנקבע בע"פ 213/56 דלעיל, אין בשינוי תמרור פלוני במקום מסוים כדי להביא לשינוי חקיקתי כללי אלא לשינוי פרטני עובדתי באופן בו מוחלת הנורמה באותו מקום. וזאת בהתאם לפסיקה שהשתרשה במשפטינו.

כך, בע"פ 402/63 רונן נ' היועץ המשפטי לממשלה, התעוררה השאלה האם ההחלטה בעניין הצבת תמרור ברחוב כלשהו, להבדיל מההוראה הקובעת את צורת התמרור ואת משמעותו המשפטית, היא תקנה בת פועל תחיקתי. כב' השופט ויתקון משיב על כך בשלילה. ופוסק כי הוראה הקובעת את צורת התמרור הינה נורמה משפטית שהיא תקנה בת פועל תחיקתי, להבדיל מהצבה של תמרור במקום כלשהו שאינה נורמה משפטית אלא תנאי עובדתי, שמטרתו למלא את מצוות החוק ולהוציאו מן הכוח אל הפועל.

4

כלשונו: "ההחלטהלהציבתמרורכלעיקרהותכליתהשלהחלטהכזאתהיאלהפעיל נורמהמשפטית. אךנראהלי, שגםבמקרהזהעלינולהבחיןביןקביעתהנורמהלבין "היערכותהנתוניםהעובדתיים״. הנורמהמדברת, כאמור, במונחיםמופשטיםוהיאזקוקה , לשםהפעלתה, לקונקרטיזציה. לשםכךישצוררלייחסולשוותלמקוםפלוניאתהנתונים הקונקרטייםהמוגדריםבצורהמופשטתבנורמהעצמה. הליךזהשלייחוסהנתוניםאינו שייךלקביעתהנורמהאלאלהחלתהולהפעלתה, ואיןנפקאמינה, אםהנתוניםקיימים אכן, לאבהחלטהלהציבתמרורישלראותתקנה .ad hoc מכברובלאוהכיאואםנוצרו בת־פעלתחיקתי, אלאבחוקהקובענורמהמשפטיתלגבימקום, בוהוצבהתמרור, ואילו ההחלטהלהציבתמרורמגבשתנתוןעובדתי, שלגביומופעלהחוק".

בעניין זה יפים דבריו של כב' השו' עזריה אלקלעי ת"פ 2030/10 מדינת ישראל נ' טורס לימור (מיום, 19.07.11):

"התמרור הינו אך סימן המפעיל את הנורמה, תמרור אינו חוק או תקנה, ושינוי תמרור מעת לעת או הזזתו אינה מהווה את ביטול או שינוי החוק, התמרור הינו הסימן "המפעיל" את הוראת החוק, וסימון זה רשאית רשות התמרור לשנות מעת לעת. שינוי מיקומו של תמרור או סימון על הכביש או המדרכה, אינם משנים את הנורמה המשפטית שאותה מפעיל התמרור בהצבתו".

(ראו עוד עפ"א 19717-09-11 טורס נ' עיריית חולון, מיום 15.11.11; תת"ע 205-08-08 מדינת ישראל נ' סגלוביץ, מיום 28.07.09).

לסיכומם של דברים לפי הפסיקה תמרור אינו מהווה תקנה בת פועל תחיקתי ומשכך שינוי במקום פלוני אינו מהווה שינוי שיש בו כדי להשליך באופן רטרואקטיבי על מי שהואשם בעבירה על הוריית התמרור קודם לשינוי.

אי חלות הכלל במקרים שמדובר בחיקוק שתלוי בזמן

בנוסף לאמור ולמעלה מן הצורך נציין כי סעיף 6 לחוק העונשין קובע כדלקמן:

"הוראות סעיפים 4 ו-5 לא יחולו על עבירה לפי חיקוק שנקבע בו או לגביו שיעמוד בתוקפו לתקופה מסוימת, או שנובע מטיבו שהוא נתון לשינויים מזמן לזמן".

5

סעיף 6 קובע כי הסעיפים 4 ו- 5 לחוק העונשין לא יחולו על עבירות שמטבעם נתונות לשינויים מזמן לזמן, בהתאם לדרישות החברה. בעניינו ניתן לגזור גזרה שווה על דרך של היקש, ולומר שגם תמרורים, כאמור לעיל, משתנים מזמן לזמן ועל כן סעיף 5 לחוק העונשין אינו חל.

בעניין זה יפים דבריו של כב' השופט ש' מלמד בתת"ע 2769-12-11 מדינת ישראל נ' יצחק, מיום 14.06.12:

"ברצוני לציין כי לפי סעיף 6 לחוק העונשין איני סבור כלל שסעיף 5 חל במקרה שלנו בשינוי תמרורים. סעיף 6 לחוק העונשיןהתשל"ז -1977...

העובדה כי מדובר בשינוי תימרור שטיבו להשתנות מעת לעת הרי שניתן לומר כי סעיף 5 כלל אינו חל במקרה שלנו. תימרור מעצם טיבו נועד להסדיר את המצב החוקי בכביש. אולם טיבם של דרכים להשתנות מזמן לזמן. טיבם של רחובות להיות בשיפוץ, אז גם כן התימרור משתנה. הערייה לעתים משנה את המצב החוקי של התימרור בעקבות פניית תושבים. בנסיבות אלו נראה כי לפי סעיף 6 סעיף 5 אינו חל על תמרורים".

ההיגיון הפשוט בקביעה שדין תמרור שונה מדין חוק רגיל

מבחינה הגיונית גרידא, מובנת גרסת התביעה. מהירויות בכביש נתון תלויות בצורתו, ברוחבו, בעבודות שנעשו בו, בקיום גדר הפרדה בין הנתיבים ועוד. קרי, כאשר משתנה נורמה חקיקתית רגילה, הדבר מעיד על כך שדעת החברה השתנתה ומה שנחשב בעבר כעבירה כיום הוא התנהגות מותר. כך למשל היה בנוגע ליחס להומוסקסואליזם, ביחס לסמים קלים (במדינות שהתירו זאת), ביחס למנסים להתאבד, ועוד. מה שנחשב בעבר כפסול ואסור, היום הוא חוקי. ממילא לא יהיה זה הוגן להעניש אדם על מעשה שמותר לעשותו כיום.

אך לגבי מהירות נסיעה אין הדבר כך. עדיין אסור לנסוע במהירות מופרזת ושלא בהתאם לחוק. ובאשר לשאלה מדוע היום ניתן לנסוע בקטע כביש זה במהירות כזו, הרי ייתכן שהשיפוצים בכביש הסתיימו, ייתכן והוספו בו אמצעי ביטחון, וכן הלאה. אין לשינוי הספציפי בקטע כביש דבר וחצי דבר ליחס החברה לחוק.

6

סוף דבר

לנוכח האמור לעיל הרי שטענת ההגנה בסוגיה זו נדחית.

טיעונים לעונש יישמעו בפני ביום 30.11.2014 בשעה 10:45

המזכירות תשלח העתק ההחלטה ולב"כ הנאשם עו"ד יהושע לוי ולמאשימה.

ניתנה היום, ‏יום ראשון 09 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.