בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע

תת"ע 9785-06-20 מדינת ישראל נ' אבו אעדייה מהאדי

תיק חיצוני: 34212612740

בפני

כב' השופט הבכיר, אלון אופיר

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

נאשמים

אבו אעדייה מהאדי

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם. הנאשם זומן למשפטו כדין באופן בו זימון למשפטו נמסר לו ידנית ע"י השוטר.

על ענייננו חלה הוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],

כדי שיבוטל פסק דין הנובע ממשפט אליו לא התייצב נאשם שזומן כדין יהיה על המבקש להראות טעם ממשי אשר מנע ממנו את היכולת להתייצב או להגיש בקשת דחייה מנומקת מבעוד מועד.

לחליפין עליו להראות כי נגרם לו עיוות דין כתוצאה מהחלטת בית המשפט.

בית המשפט העליון קבע ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נגד אמנון סאלם הלכה ברורה ביחס לנטלים בהם צריך לעמוד מבקש בבקשה מסוג זה כדי שפסק דין אשר ניתן בהעדרו יבוטל.

בית המשפט העליון אף קבע כי דיון בנוכחות הצדדים בבקשה מסוג זה הוא החריג ולא הכלל.

חובה על המבקש להצביע על סיבה המצדיקה את אי התייצבותו לדיון ולחליפין להראות כי נגרם לו עיוות דין וזאת אגב הצבעה על נימוקים כבדי משקל שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה.

בפרשה זו שלח המבקש בקשה המבהירה את עמדתו.

בהתאם לנימוקי הבקשה, המבקש אינו יודע לקרוא או לכתוב ולכן לא הבין כי המדובר בזימון למשפט.

עוד טען כי לא ביצע את העבירה המיוחסת לו, כי אין לו עבר מכביד וכן הדגיש את מצבו המשפחתי.

המדינה הגיבה בכתב תוך שהתנגדה לבקשה בטענות כי לא הועה נימוק המצדיק את אי ההתיצבות ולא הוכח כי נגרם עיוות דין מעצם ההרשעה.

לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים, אני מוצא כי מוצדק לקבל את עמדת המדינה:

טענת המבקש לפיה אינו יודע לקרוא, אינה פוטרת אותו מלברר מה משמעות המסמך שקיבל מהשוטר. כל פנייה לתחנת משטרה או לבית המשפט כדי לברר את משמעות המסמך שקיבל הייתה מניבה הסבר כי המדובר בזימון למשפט אליו בחר שלא להתייצב.

גם ביחס לטענה כי לא בוצעה העבירה המיוחסת, הרי שהמדובר בטענה כללית, שלמעט הצהרה אין בה דבר ממשי המבסס טיעון לפיו נגרם עיוות דין מעצם ההרשעה.
נהיגת רכב בקלות ראש היא עבירה מסכנת חיים ולכן הענישה שנגזרה מידתית, ועולה בקנה אחד עם מתחם הענישה הנוהג.

במצב המתואר לא נגרם גם עיוות דין ביחס לחומרת הענישה.

מהנימוקים לעיל, הבקשה נדחית .