בפניי "תגובה להחלטה" מאת המבקש ביחס להחלטתי מיום 13.11.22 במסגרתה נדחתה בקשתו לחיוב המשיבה בהוצאות הגנתו.

כבר בפתח הדברים יובהר כי כלל לא ברור מהו המקור החוקי להגשת "תגובה" להחלטה ולפנים משורת הדין, אראה בכך כבקשה לעיון חוזר.

לטענת המבקש, בתחילת הדיון שהתקיים ביום 20.7.22, הובהר כי הוא עורך דין המייצג את עצמו וכי הוצג על ידו כרטיס חברת לשכת עורכי הדין בישראל.

עיון בפרוטוקול הדיון כאמור, אינו מלמד על כך שהמבקש אכן הציג עצמו כעו"ד. זאת ועוד, הרי שגם בבקשת המבקש לתיקון פרוטוקול הדיון, לא עלתה כל בקשה לאזכור היותו עו"ד. כמו כן, הבקשות השונות שהוגשו נחתמו על ידי המבקש ללא ציון התואר "עו"ד".

אולם, אף אם נצא מתוך נקודת הנחה לפיה המבקש אכן עו"ד (על אף שגם הבקשה דנן לא גובתה באסמכתא לכך), הרי שאין בכך כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטה מיום 30.11.22.

זאת, בין היתר, בהתחשב בנימוקים שבהחלטה - נימוקים שהובילו למסקנה כי דינה של הבקשה להידחות (לגופו של עניין ולא רק על הסף משום שהמבקש "אינו מיוצג על ידי עורך דין (והוא אף אינו עורך דין בעצמו)". במילים אחרות, אף אם דבר היותו של המבקש עו"ד היה ידוע במועד מתן ההחלטה, הבקשה הייתה נדחית.

זה המקום לציין כי ככל שהמבקש מעוניין להשיג על ההחלטה, הרי שדרך המלך לעשות כן היא באמצעות הגשת ערעור ולא באמצעות הגשת "תגובה להחלטה" ואף לא באמצעות בקשה לעיון חוזר.

לאור כל האמור לעיל, התגובה/הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י' כסלו תשפ"ג, 04 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.