1

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקש לאחר שלא התייצב למשפטו וזאת בפעם השלישית (!). המדובר אם כן בבקשה שלישית לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם כבר שלוש פעמים בתיק זה.

בהתאם לחוק - סעיף 130 (ח) בחוק סדר הדין הפלילי:

" נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע".

2

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מד"י, קבע בית המשפט העליון שני מבחנים ובהתקיים אחד מהם יהיה מקום לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם (המבחנים נגזרו מסעיף 130 (ח) בחסד"פ):
 הראשון - קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש למשפטו.
 השני - גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.

בית המשפט העליון ממש לאחרונה ברע"פ 8427/17 אמנון סאלם נגד מדינת ישראל חזר קבע וביסס את המבחנים לצורך הדיון בבקשה מסוג זה תוך שקבע כי רק בהתקיים אחד מהמבחנים לעיל יהיה מקום לביטול פסק דין שניתן בהעדר נאשם.

לא מצאתי בטיעונים שהועלו בבקשה זו משום הצדקה לאי התייצבות הנאשם או לאי התייצבות ב"כ הנאשם לדיון.

התנהלות הנאשם בפרשה זו גובלת בזלזול בהליך המשפטי המתנהל כנגדו ואין אני מוצא כל הצדקה לאי התייצבותו בשלישית למשפטו בבית המשפט ביום ובשעה שנקבעו.

אין כל ראייה כי נגרם לנאשם עיוות דין מעצם הרשעתו או מרף ענישתו.

אין כל הצדקה לאפשר את פתיחת ההליכים בפעם הרביעית עבור הנאשם, שכן גם עקרון סופיות הדיון הוא עיקרון שיש לציבור אינטרס בו.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ח, 03 מאי 2018, בהעדר הצדדים.