1

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

בפניי הסדר טיעון "מסגרת".

התביעה עותרת ל4 חודשי פסילה תוך הפעלה חופפת של התנאי ואילו הסנגור ביקש לגזור חודשיים פסילה תוך הפעלת התנאי.

מלוא תיק החקירה הונח בפניי.

הנאשם בחקירתו מעלה הסברה לפיה בלימת הרוכב התרחשה כי נבהל או הופתע.

הריני קובעת כי תהא אשר תהא סיבת הבלימה, מקורה, בכניסת הנאשם לצומת ובחסימת נתיב התקדמות הרוכב.

2

נחה דעתי כי הודאת הנאשם באשמה בדין יסודה באשר כניסתו לצומת הפרה זכות קדימת הרוכב.

מדובר בעבירה אשר חובת פסילת מינימום בצדה.

בשל הודאת הנאשם באשמה - הודאה אשר חסכה הטרחת העדים, מצאתי לנכון לגזור עליו עונש המינימום.

לא מצאתי מקום להיעתר לעמדתה העונשית של הסנגוריה, המתעלמת מכך שהמדובר בתאונה שנייה.

-          הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1500 ₪ או 30 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

-          הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים.

ריצוי הפסילה נדחה עד 60 יום.

-          הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

-          הריני מורה על הפעלת עונש של פסילת רישיון נהיגה למשך חודשיים כפי שנפסק על תנאי בבימ"ש פתח תקווה ביום 1.2.13 בתיק בימ"ש 3090-02-13 , הפסילה תופעל באופן חופף.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ו' שבט תשע"ח, 22 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.