1

הנאשם נותן את הדין על אירוע במהלכו הסיע לאחור את רכבו מבלי לנקוט אמצעי בטיחות נדרשים, פגע בהולכת רגל בעודה חוצה את מעבר החצייה וגרם לה חבלות של ממש (שבר באמה).

טיעוני הצדדים

1.         הנאשם נוהג משנת 84. לחובתו 43 הרשעות קודמות, לרבות בעבירה דומה של אי מתן זכות קדימה להולך רגל החוצה במעבר החצייה. המאשימה מדגישה כי הנאשם עבר במקרה זה על האיסור לנסוע לאחור מבלי לנקוט אמצעי זהירות ועל האיסור לקפח את זכותו של הולך הרגל להשלים בבטחה חצייה על מעבר החצייה. רשלנותו של הנאשם ותוצאות התאונה מביאות לקביעת מתחם ענישה הנע בין 3 חודשי פסילה לפסילה "לשנים" לצד פסילה על תנאי וקנס. המאשימה עותרת להשית על הנאשם פסילה שלא תפחת מ- 9 חודשים, פסילה על תנאי וקנס.

2

2.         ההגנה טוענת למתחם ענישה הנע בין 2 חודשי פסילה ל- 6 חודשי פסילה לצד פסילה על תנאי וקנס. הנימוק למתחם ענישה זה נעוץ לשיטת ההגנה בקושי להבחין בהתנהלות מאחורי רכב בעת נסיעה לאחור; דבר המקרב את התנהגות הנאשם בנסיבות לחוסר זהירות ולא קלות ראש כפי שהואשם וכפי שהודה. גם עברו התעבורתי של הנאשם איננו מכביד ביחס לוותק הנהיגה. לנאשם אין אירוע תאונתי בעברו ובשנים האחרונות עברו תקין יחסית שכן נרשמו לחובתו רק הרשעות בעבירות מסוג ברירת משפט. עוד נאמר כי יש לזקוף לזכות הנאשם את הודאתו המהירה ונטילת האחריות.

דיון והכרעה

3.         ראשית יש לקבוע מתחם ענישה לאור נסיבות המקרה. לאחר מכן יש לקבוע את עונשו של הנאשם בגדר המתחם על פי השיקולים הצריכים לעניין. לצורך קביעת מתחם הענישה יש לשקול את מידת הרשלנות שהפגין הנאשם ואת חומרת תוצאות התאונה.

4.         רשלנות הנאשם היא ברף הגבוה, ללא ספק. הנאשם הסיע את רכבו לאחור ובעודו עושה כן פגע בהולכת רגל שחצתה את מעבר החצייה. נסיעה לאחור כי מהלך הכרום בסיכון לעוברי הדרך, דווקא מן הנימוקים שציינה ההגנה בטיעוניה לעונש. על כן, דורש מחוקק המשנה כי מי שעושה כן יקדים וינקוט "באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע סיכון או פגיעה" (תקנה 45 לת"ת). טענת ההגנה כי נסיעה לאחור כרוכה הייתה בהגבלה על שדה הראייה של הנאשם אין בה כדי להושיע את הנאשם בשל מספר טעמים: ראשית, ההגנה הודתה בכתב האישום כפי שהוא מבלי להביא ראיות לעונש בנוגע לקושי או הגבלה מיוחדים בשדה הראיה בעת נסיעה לאחור. שנית, כפי הנחת היסוד היא כי נסיעה לאחור כרוכה בסיכון שיש לנקוט מבעוד מועד אמצעים למנעו. במקרה זה ההגנה כלל אינה טוענת כי הנאשם ניסה לנקוט אמצעים לקדם פני סיכון הכרוך בנסיעה לאחור כאשר שדה הראייה שלו מוגבל. שלישית, הפסיקה קבעה כי דווקא מקום בו שדה הראיה של הנהג מוגבל הוא נדרש למשנה זהירות דווקא משום קיומה של הגבלה על שדה הראיה ( ראו למשל: בש"פ 6616/99 בר נוף נ' מדינת ישראל (6.10.99))

3

5.         חומרה יתרה קיימת משעה שהפגיעה בעת נסיעה לאחור היא בהולך רגל החוצה מעבר חצייה. מעבר החצייה הוא , כידוע, "מבצרו" של הולך הרגל. נהג הקרב למעבר חצייה - בין בנסיעה קדימה ובין בנסיעה לאחור - יכול וצריך לצפות הימצאות הולכי רגל חוצים על המעבר גם מקום בו הם אינם נראים או קיים קושי להבחין בהם כפי שנקבע למשל בבש"פ 6616/99 הנזכר לעיל. לאור זאת, אני סבור כי רשלנות הנאשם מצויה ברף הגבוה.

אשר לפגיעה בהולכת הרגל. זו מצויה לטעמי בחלקו הבינוני - תחתון של רף החומרה לחבלות של ממש.

לאור האמור אני סבור כי מתחם העונש ההולם בנסיבות נע בין 4 חודשי פסילה, פסילה על תנאי וקנס לבין 10 חודשי פסילה, פסילה על תנאי וקנס.

6.         מכאן אפנה לקבוע את העונש בגדר המתחם. לזכות הנאשם יש לזקוף הודאה מהירה ונטילת אחריות. הנאשם נעדר עבר פלילי. בעשור שקדם לתאונה נרשמה לחובתו של הנאשם הרשעה אחת בלבד מסוג הזמנה לדין אם כי ראוי לציין כי מדובר בעבירה דומה לזו שנעברה במקרה זה ( אי מתן זכות קדימה להולך רגל על מעבר חצייה ) לצד הרשעות בעבירות מסוג ברירת משפט שלא ניתן לכחד כי חלק לא מבוטל מהן הוא בעל גוון בטיחותי כמו אי ציות לתמרורים, נהיגה במהירות העולה על המותר, שימוש בטלפון בעת תנועת הרכב ועוד.

7.         על רקע כל האמור אני מוצא להטיל על הנאשם, בגדר המתחם דלעיל, את העונשים הבאים:

1.         פסילת רישיון למשך 5 חודשים;

2.         פסילה מותנית בת 3 חודשים למשך 3 שנים;

3.         קנס בסך 1500 ₪. הקנס ישולם עד 2.2.18.

            באחריות הנאשם לקבל שובר לתשלום הקנס ממזכירות בימ"ש זה.

זכות ערעור לבימ"ש המחוזי בת"א תוך 45 יום.

ניתן היום, י"ב חשוון תשע"ח, 01 נובמבר 2017, בהיעדר הצדדים..

4

המזכירות תשלח עותק גזר הדין לצדדים.