1

גזר דין

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

הריני רואה בהסדר הטיעון מתחם ענישה ראוי.

מטעמי מדיניות משפטית ונוכח הלכת בית משפט העליון בעניין כיבוד הסדרי טיעון, אתן ידי להסדר.

מתחם עונשי נע בין 3 חודשים לבין 9 חודשי פסילה.

מלוא תיק החקירה הונח בפניי. מדובר בנאשם, אשר לקח אחריות על טעותו בזמן אמת.

בחינת הראיות, מעלה כי יש מקום לדון בשאלת רשלנות תורמת פוטנציאלית.

2

יצוין, כי עדותו של הולך הרגל נגבתה רק כעבר שבועות מיום התאונה וזאת כאשר אמו, אשר נתבקשה להביאו לגבות עגות, בסמוך להתרחשות התאונה, הביעה פליאתה על כך שיש עיסוק משטרתי.

היות והמדובר בעדותו של קטין, נודעת חשיבות לגבותה בסמוך ככל האפשר לתאונה.

זאת ועוד, הודאת הנאשם באשמה חסכה הטרחת העדים ובכללם הקטין.

-          הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1500 ₪ או 30 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

-          הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 45 יום.

ריצוי הפסילה נדחה עד 60 יום.

-          הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים.

זכות ערעור כחוק.

מזכירות נא לשלוח העתק החלטתי לצדדים.

ניתן היום, כ"ח אב תשע"ז, 20 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.